מתוסבכת! - !complicated

~פרק 3~

הילד... הקטן... בן השש עם העניים הירוקות והשיער השטני זה אחי הקטן מייקל! זכרוני הכה בי ומבלי לחשוב פעמיים חיבקתי אותו בחוזקה ונישקתי אותו על פניו.
"אל תדאג הכל יהיה בסדר." לחשתי לו אף על פי שלא יכולתי להבטיח זאת. נזכרתי באהבתי הכה גדולה כלפיו וליטפת את לחייו בידי. אך עוד לפני ששמתי לב דניס משך את זרועו בפראות ואחזיר את השקית לראשו. רציתי לעצור אותו כל כך! אך לא היה ביכולתי לעשות זאת.

"יופי! עכשיו כשאת זוכרת תעזרי לי! כי עם לא את יודעת מה יקרה לאח האהוב שלך!" איים בעל העניים הכחולות היה ברור שהוא מיואש ועצבני.
"אני זוכרת רק את מייקל.." אמרתי בקול רועד מבכי ומנגבת את דמעותיי עם ידיי.
"אוקיי" אמר והתנשף בכבדות.
"קחי את הארגז הזה" הצביע על ארגז הגדול שהיה מונח בקצה החדר שלא הבחנתי בו לפניי.
"יש שם ניירות והקלטות של שיחות טלפון כל מה שהצלחנו להשיג. תחפשי כל דבר שניראה כמו קוד כל דבר שניראה חשוב. יש לך 4 ימים בלבד אחרת הבוסית שלי תטפל בעניין והצעה ממני לא כדי שהיא תתערב. תאמיני לי לטובתך."
קבע כעובדה ויצא מהחדר עם שותפו סוגר את הדלת היטב. נאנחתי הכבדות ושכבתי על הריצפה שכבר היותה מלוכלכת ומטונפת עד מאוד הייתה הדבר האחרון שהציק לי. עלה לראשי רעיון אך הרהרתי במחשבותיי האם כדאי לי לעשות זאת.. התלבטתי כמה שניות ולבסוף- החלטתי שאקח את הסיכון עדיף לנסות מאשר להצטער ופה אין לי מה להפסיד כבר. תלשתי דף ריק מהמחברת הישנה שהייתה מונחת בארגז והרטבתי אותה קלות בביוב שהיה לצד הרצפה צמוד לקיר.
התבוננתי טיפה למעלה ועל צדדי הקירות היו מחוברים חוטי חשמל ישנים הוצאתי קצה אחד של חוט חשמל בעדינות על מנת לא להתחשמל ועטפתי את הקצה שהוצאתי בנייר הרטוב. רצתי מהר למקומי והתיישבתי במהירות ליד הארגז לפני שיגלו מה תכננתי.
לאחר כמה שניות אחדות דניס שותפו ניכנס בשיא המהירות לחדר הוא היה ניראה לחוץ ביותר לפני ששמתי לב מה קורה הוא הצמיד אותי לצד הדלת וסתם עם ידוי הגדולות והחזקות את פי בחוזקה. שמעתי וזהיתי את קולו של הבחור בעל העניים הכחולות שכעת נאלצתי לדמיין בראשי מכוון שלא היה ניצב כרגע למולי מדבר עם מישהו מעבר לדלת.
"הכל פה מסודר זה רק אני והשותף שלי מנקים פה והולכים..."
הבחור המשיך לדבר עם אדם שלא הכרתי ככל הנראה גם גבר על פי קולו. אותו אדם התחיל לשאול עוד שאלות ואז הבנתי שהוא מדבר עם שוטר. ודפיקות ליבי התחילו לדפוק כל כך חזק שקיוויתי לרגע שאולי השוטר השמע אותם ויוצא אותי מכאן!
חוט החשמל התחיל לשרוף את הנייר הרטוב והעשן התחיל לעלות לכיוון התקרה. בתקרה היו גלאי עשן והבנתי שאכן יש זיכוי שמזימתי תפעל. התכנית הייתה לגרום לעשן לעלות כלפי מעלה לכיוון גלאי העשן לגרום להם לפעול ולצפצף ולהתיז מים לכל עבר. מה שמעיד שמשהו נישרף. וכנראה יצטרכו לחפש ומצאו אותי התקוה שאשתחרר לחופשי שכה השתוקקתי לגעת בו. דניס עקב אחר זווית מבטי וקלט בענוי את מזימתי הוא הוציאי את אקדחו מכיסו וכיוון לכיון ראשי את אקדח כשהוא עדיין סותם את פי בחוזקה. עצמתי את עניי בחוזקה מהפחד והצמרמורת שעברה בגופי בזמן שעשן ממשיך לעלות קובע את גורלי .
העשן לא הגיע מספיק גבוה וגלאי העשן לא פעלו. השוטר כבר הלך ולא שמעתי יותר את פסעותיו. דמעותיי ירדו על פניי שוב כשהבנתי שהזדמנות היחידה שלי לצאת מהמקום המזוויע הזה כרגע יצאה מהדלת. דניס זרק אותי על הרצפה בפראות ואמר מקול עצבני. "אין לך מושג כמה מזל יש לך!".. החזיר את האקדח לכיס מכנסו יצא ונעל את הדלת כשאני עדיין מתייפחת על הריצפה.
מזל?!.. מוזר כי אני מרגישה הכי חסרת מזל בעולם.. מילותיו הדהדו עוד בראשי.