מתוסבכת! - !complicated

~פרק 18~

נקודת מבט ברנדון
(לפני 5 שעות)

התהלכתי הלוך וחזור בתא הכלא עד שלבסוף התיישבתי על הריצפה מלאת האבק של התא. אני לא מאמין שאני הולך לבלות כאן חצי שנה! הכל בגלל הקובניות המזדיינות השל האקס המזדיין של סטייסי השוטר- אבא של ליאם הוא היה חבר ילדות של השופט. אז לא היה לו כל כך קשה להאריך לי את המעצר המפגר הזה. ברור שליאם השתשמש בכוחו גזלתי ממנו את סטייסי ופגעתי בו גופנית. שהזדיין ניראה לו שאתן לו לפגוע בה ועוד אחרי מה שראית!? אומנם לא הייתי תלית שכולה תכלת אבל לא הייתי עומד מבעד בעודו מרביץ לה. בחיים לא. וחוץ מזה היא אוהבת אותי אחרי אתמול בלילה היא ענתה על שאלתי. לא שיקרתי אמרתי לה את האמת ואיך שאני מרגיש כלפייה מזמן אומנם תשובתה הייתה מאוחרת בהרבה אך לא אכפת לי העיקר שהיא ענתה לי ואני יודע שעכשיו היא מרגישה כלפיי את מה שאני מרגיש. נאנחתי. עם קשה לי אני לא רוצה לדעת כמה קשה לה. שמעתי נקישות עקב מכות את ריצפה והן קטעו את מחשבותיי. הנקישות התקדמו לעברי ואני קמתי על רגליי ישירות רואה למולי אותה. "את..." לחשתי וידעתי ישירות למה היא כאן. עם היא כאן זה לא חייב להיות טוב לא עבורי ולא עבור סטייסי.
"ברנדון... התגעגעתי. מה עם חיבוק?" אמרה בקול צבוע כשבעניה אני כבר רואה את הזיקה של מבוקשה.
"מצחיק מאוד מה את רוצה?" אמרתי בקול תוקפני נימאס לי מללכת סחור סחור שתגיע לעניין.
"באתי להציע לך עצה בלתי ניתנת לסירוב." אמרה בקול בטוח.
"לא תודה!" קבעתי כעובדה וסירבתי להצעתה עוד לפני ששמעתי אותה.
"אני יכולה לשחרר אותך מכאן!" תקפה אותי באותו הטון להרוגע שהיה שהוי בה נעלם.
"מה את כבר רוצה!?" שאלתי ישירות.
"למה אתה חושב שאני רוצה משהו?" אמרה בקול מזוייף ומחוכם בעודה מרגיעה שוב את קולה.
"אני מכיר אותך. את לא תשחררי אותי סתם!.." אני מכיר אותה אני יודע הכל עליה עליי היא לא יכולה לעבוד.
"סוף סוף אתה צודק במשהו בחיים שלך." אמרה בעוקצניות ושילבה את ידייה על חזיה. "אני רוצה שתהרוג את הילדה." לחשה כדאי שהשוטרים לא ישמעו וקבעה כעובדה כשפניה ננעצות בי.
"תשכחי מזה." גיחכתי קלות מהבקשה המטומטמת. ציפיתי זאת ממנה. זאת לא הייתה בקשתה חדשה. אחזתי בסוגרים בחוזקה כשאצבעותיי נכרכים סביבם כתגובה לבקשתה הצפויה.
"מה קרה?" היא הטילה עלייך כישוף?" אמרה בלעג.
"לא!" השבתי בזעם.
"אז למה לא? זאת עיסקה טובה!" התקדמה אפילו יותר קרוב לעבר הסורגים ונעצה בי מבט כועס.
"אני לא מוכן לעשות את זה! לכי מכאן!" דרשתי.
"אז תבלה חצי שנה בלהירקב בכלא! תהנה! אני אמצא אותה והעשה את זה כבר בעצמי!" היא אמרה בקול תוקפני אך מתון. עניי נפערו וידעתי שהיא מסוגלת לכך כל עוד היא רוצה היא תעשה זאת ו..כל עוד אני כאן אין בכוחי לעשות דבר על מנת לעצור אותה.
"חכי...! אני העשה את זה." אמרתי מוריד את מבטי כלפיי מטה מסתכל על הריצפה המלוכלכת בהשפלה. אחזתי בסורגי בית הכלא בחוזקה עד ששרפו כפות ידיי. לא מסתכל לעברה אך מרגיש את חיוכה השטני מתפשט על פנייה בעודה מבינה שניצחה.