פרק 47- זמן

1.9K 209 140
                                    


הסתכלתי מטה על זר השושנות שפאבלו הביא לי – פרחים לבנים בצורת כוכבים עם פסים ורודים נשפכים מעלי הכותרת כמו דיו שנשפך. הרגשתי את הלחיים שלי מתלהטות וקיוויתי שלא שמים לב. הסתכלתי עליהם כאילו לא ראיתי פרחים מימיי ונראה שזה הפריע לדרן. הוא לא עזב עדיין. במקום זאת, הוא הסתכל עליי עם גבות מכווצות, ידיים משולבות מעל החזה. ברגע שהבנתי עד כמה מחשיד כל זה יכול להיראות לו, התאפסתי על עצמי.

"כל כך נחמד שיש לך חברה כזאת. תביאי אותה לקפה, אני אכין ממתק יום הולדת מיוחד בשבילכן. פונדו שוקולד? כן, כן?" השף הציע בשמחה.

"אני בטוחה ששרה תאהב את זה. את באמת צריכה להביא אותה בזמן שהיא עדיין בעיר, תליה." דרן הוסיף, דיי בסרקסטיות.

"אולי אני אביא אותה." השבתי בביטחון. דרן התחיל להבין כמה דברים אבל לא יכולתי לתת לעצמי למעוד עכשיו.

הוא שחרר נשיפה קטנה. "רק תוודאי ששרה לא מנצלת אותך. אל תהי נחמדה מידי לאנשים. הם יכולים לראות את זה בתור הזדמנות לנצל אותך."

"אני בת שמונה עשרה. אני חושבת שאני יודעת מה אני עושה." נשמעתי יותר מתגוננת ממה שרציתי.

"אני רק אומר." הוא הרים את כתפיו מעט. "את השתנת מאז-" הוא עצר בגסות.

"אני חושבת שאתה צריך לעבוד על עצמך לפני שאתה מצביע על אנשים אחרים." יריתי.

"בתור מישהו שמכיר אותך בערך כל החיים שלך, אני חושב שיש לי את הזכות לתת לך עצה כנה כשאני רואה את כל הדברים השגויים שאת עושה."

"מה זה אמור להביע? אין שום דבר שגוי במה שאני עושה. אני לגמרי בסדר, הכל לגמרי בסדר ואני לא צריכה את העצה שלך." הוא היה כל כך צבוע וזה באמת התחיל לעצבן אותי.

"טוב ילדים, מספיק עם זה!" פאבלו התערב, סוף סוף נכנס בנינו ונופף את ידיו באוויר. "תתן לילדה להיות עם עוד חברים! אל תהיה כזה חונק. שרה נשמעת ילדה נחמדה." הוא אמר לדרן.

"טוב, מה שתגיד." דרן אמר והסתער אל מחוץ למטבח. "אבל אל תחשבי שאני לא אתערב בשנייה שתהיה לי הזדמנות." הוא הזהיר לפני שהדלת נסגרה אחריו בכוח. מי הוא שהוא יגיד לי את הדברים האלה? אני לא ילדה ואני יודעת מה אני עושה. מה שיש לי ולהארי זה לא עניינו והוא צריך לעזוב אותנו לנפשנו אם הוא יודע מה טוב בשבילו.

הצורה שבה הגבתי לכל זה הסגירה לגמרי את המערכת יחסים ביני לבין הארי. אני אישרתי אותה. הלב שלי פעם בכוח מההבנה. לא הייתי כל כך עצבנית כבר המון זמן, זה מרגיש מוזר. אני בדרך כלל לא כזאת. אולי דארן צדק לגבי דבר אחד – אני השתניתי.

מעיפה מראשי את כל המחשבות המלחיצות, קראתי את הפתק הקטן שהיה מוצמד לזר. הארי כתב בתור שרה, דיי בהומור אם אני חייבת להוסיף, והוא אמר לי לפגוש אותו בקצה הרחוק של רחוב ווילדרוס בחצות. הערכתי את הניסיון שלו לשמור איתי על קשר, והעצבים שלי רטטו מהתרגשות.

Baby Doll  ➳ stylesWhere stories live. Discover now