Baby Doll ➳ styles

פרק 31 - שברירית

האחוזה הייתה כל כך ריקה, שקטה. לרגע חשבתי שאני מאבדת את השפיות שלי. הייתי לבד עם המחשבות שלי וזה היה יותר גרוע מעינוי. ההרגשה המציקה שקעה בתוכי. לרצות משהו כל כך חזק שאתה יכול לדמיין את הרגע הזה בראש שלך וממש לחיות אותו; עד הרגע המאכזב שהמציאות פוגעת בך ישר בפנים, ואתה מבין שדברים אף פעם לא היו צריכים להיות ככה. ההרגשה הזאת שאתה משקיע את כל כולך במשהו, רק כדי לצאת פגוע.

אני מתגעגעת למי שהייתי לפני חודשיים. תליה הישנה הייתה מעיפה את המחשבות האלה תוך שניות. לא, אפילו לא היו לה את המחשבות האלה. אבל אני לא תליה הזאת יותר. החוויה הזאת הפכה אותי למישהי אחרת, מישהי שאני לא מזהה.

צעדתי במסדרונות כדי להשכיח מעצמי את הכאב. לשבת ולא לעשות כלום רק מעצים אותו. נבהלתי כשראיתי דמות חשוכה מציצה מאחורי פסל שיש. היא נראית כמו דמיאן. נרגעתי כשהבנתי שזאת רק יצירה של הדמיון שלי, של הדאגות שלי.

מצאתי את עצמי הולכת אל החדר שבו הארי שמר את הציורים הפרטיים שלו. המנעול היה שם, אבל הוא לא היה סגור כמו שצריך. הוא בטח שבור. רציתי לדעת למה הוא היה כל כך נרגש לגבי זה שנכנסתי לחדר ולמה הוא צייר ציור שלי. אבל הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה המחשבות עליו אז דילגתי על החדר והמשכתי במסדרון.

כשהחלטתי שללכת לא יותר טוב מלשבת ולא לעשות כלום, התיישבתי על המדרגות. הנחתי את ראשי על המעקה, לוחצת מעט חזק מידי, לא שמה לב שאני פוגעת בעצמי. הרגשתי שזה מגיע לי. בגלל שהייתי כל כך מטומטמת. ובכל זאת תהיתי מה הארי עושה עכשיו. אולי הוא כבר בחר טבעת לקיילי, יפה כזאת עם יהלום ענקי מלמעלה. אולי הם אוכלים קייק פופס במאפייה הצרפתייה המתוקה במורד הרחוב. אולי הוא מנשק אותה עכשיו.

פתאום, תשומת הלב שלי עברה אל הוילונות. מהחריצים הקטנים הצלחתי לראות תנועות מהירות, אבל הייתי רחוקה מידי בכדי להבין מה הן באמת היו. מקווה שזה לא הראש שלי משחק איתי ומתעתע בי שוב, ירדתי במדרגות ופתחתי את הוילונות. נשימתי נעתקה בגרוני כשראיתי את דרן מנופף בידיו בשער הכניסה. כשהוא ראה אותי הוא הצביע לכיוון החצר האחורית של האחוזה.

הייתי נלהבת לראות אותו וגם נרתעת ממנו באותו הזמן. זה היה מסוכן לו, למשפחה שלי. הבנתי מה הוא ניסה לומר לי ובמהירות פתחתי את המנעולים של הדלתות. רצתי אל החצר האחורית איפה שדרן ניסה לקפוץ מעל הגדר. התכווצתי כשהוא זרק את עצמו מעל היתדות. כשהוא הצליח ונחת על הדשא הוא הצליח לחייך אליי. הכרחתי את עצמי לחייך אליו בחזרה, מה שהתברר להיות הרבה יותר קל ממה שציפיתי.

"את נראית בריאה יותר מתמיד." הוא העיר, מנער את הג'ינס שלו מדשא לפני שהושיט לי יד.

"מצחיק, אני לא מרגישה בריאה." אחזתי בידו והוא משך אותי לחיבוק. נרגעתי באופן מידי. "דרן, זה מסוכן שתהיה פה. אני חושבת שדמיאן תמיד מסתכל. ויש איזו שכנה ממש חטנית." השתחררתי מהחיבוק.