פרק 20 - גילויים

3.2K 320 41
                                    

השפם המפורסם של ריצ'ארד נעלם והאיברים שנחשפו מחדש על פניו גרמו לי לרצות להקיא. ראשו הסתובב כדי לראות אותי יותר טוב, קצוות שפתיו שהיו בקושי נראות התרוממו בארסיות. תמונות מהמפגש האחרון שלי קפצו בראשי והראייה שלי נהייתה מטושטשת.

ניסיתי לשמור את זה בקצה ראשי לכמה שיותר זמן, והצלחתי בימים האחרונים כשבעיות אחרות עלו והטרידו אותי, אבל עכשיו הכל עלה בחזרה במכה. זה האיש שהרביץ לי ונישק אותי בכוח עם הכוונות הכי דוחות שיש. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מחוללת.

הנשימות שלי התערבבו והיו לא אחידות כשהעיניים שלי חיפשו אחר הארי. רציתי לקפוץ מאחוריו, רציתי שהוא יגן עליי. אני ידעתי שהוא באמת יגן עליי, או לפחות קיוויתי. ספק הציף את ראשי כשנזכרתי באיך שעצבנתי אותו מקודם במכונית, למרות שאין לי שום מושג מה עשיתי. הוא הבהיר לי שכן יש לי משמעות בעיניו בדרך הכי וולגרית ודוחה שיש וזה השאיר בי חור פתוח. הייתי מבולבלת.

"בן, באנו לכאן כדי להגיד לך שיש לנו כמה שינויים בתוכנית." דמיאן אמר וייצב את מקל ההליכה שלו על הספה.

לשמחתי, הארי היה שם. אבל הוא עמד במרחק גדול ממני, מה שהגביר את הפחד שלי. פחדתי. הארי ידע מה ריצ'ארד עשה לי, טוב, הוא ידע לפחות חלק מזה אבל הוא לא נראה לחוץ מהמצב המתוח שלי.

"אני לא רוצה אותו כאן." הארי אמר בקשיחות, מסמן בראשו אל ריצ'ארד. 

"הארי, כבר עברנו על זה. זאת הייתה אי הבנה. הכוונות של דוד ריצ'ארד הן תמיד טובות-" דמיאן נעצר כששיעול חלש ברח מפי.

"תעופו מכאן." הארי איים על שני האנשים. כמעט חייכתי מבחירת המילים שלו, אבל התאפקתי.

"זה בסדר, דמיאן." ריצ'ארד מיהר לומר לפני שדמיאן יכל לדבר. "תאמין או לא, אני הייתי אפילו יותר אגרסיבי כשהייתי בגילו. אני מבין." הוא צחק כשהעביר את אצבעו על העור המגולח מעל לשפתו. "אבל הארי, אני באתי רק כדי להביא לך מתנה לקראת יום ההולדת שלך. התכוונתי שהיא תהיה מן מתנה כדי לכבות את האש בנינו אבל לא ידעתי שדברים ישתנו..."

"על מה אתה מדבר?" הארי שאל, גבותיו נוגעות אחת בשנייה.

נשימתי נעתקה כשמבטו של דמיאן עבר אליי, ריצ'ארד ממהר להסב אליי את תשומת ליבו מיד אחריו. היה משהו נורא מרושע בהם. ודוחה. "דוד ריצ'ארד האריך את החוזה ל..." דמיאן הצליח להעלות חיוך שנראה דיי מאולץ, הקמטים ליד העיניים שלו מתעמקים. "לבייבי דול שלך."

"מה?" הארי שאל, מוציא את המילים מהפה שלי שנייה לפני שהתפרצתי.

"זה היה לפני שאבא שלך סיפר לי על ההסכם שלך עם הבת של אנטוניו. חשבתי שזאת תהיה מתנה נפלאה ליום ההולדת שלך."

"למה לעזאזל חשבת דבר כזה?" הארי ירק. ניסיתי למנוע מהמילים שלו לגעת בי, אבל נכשלתי. זה טיפשי שאני נפגעתי כל כך מהמילים שלו. הוא הבהיר שהוא לא רוצה שאני אשאר בסביבתו ואין שום סיבה שבגללה אני לא אמורה לקפוץ משמחה אחרי מה שאמר.

Baby Doll  ➳ stylesWhere stories live. Discover now