Baby Doll ➳ styles

פרק 53- אמיתיים

פרק 54 יעלה כשכל הפרקים יגיעו ל200 הצבעות.

מלא תודה לעמית המדהימה שעזרה ותרגמה את הפרק❤
@harrydoyouloveme

ליבי הלם בחוזקה כשמספר דמויות חלפו על פניי. הארי נסוג לאחור ממיטת בית החולים כשאמי משכה בחולצתו, מנסה בטירוף ליצור מרחק רב ככל האפשר בנינו. מה קרה?

״תרגעי, מאדאם!״ אחות החזיקה את זרועה של אמי, מנסה להרגיע אותה.

גבותיו של הארי התחברו, מתארים הבעת מטרד ולרגע חשבתי שהוא הולך להתעצבן כי זה מה שהוא בדרך כלל עושה. הופתעתי כשהוא נשאר מעט מנומס כשהאחיות ניסו לשכנע את אימי לתת להארי ולי קצת זמן ביחד.

״אני לא הולכת להשאיר אותה איתו. או עם כל אחד אחר. אני הולכת לקחת אותה הביתה.״ קולה של אימי רעד כשהיא השיבה.

״אנחנו מבינות שאת דואגת אבל את כאן כמבקרת ואת לא אמורה להתנהג בדרך הזו. יהיה הכי טוב אם תעזבי את החדר למעט.״ אחות אדומת שיער אמרה לה, בנימה הרומזת חוסר סבלנות.

אימי נשפה ברעד, עוצמת את עיניה לרגע לפני שהיא מדברת שוב. ״לא, אני אשאר. אני-״

״אני לא אעשה רעש.״ היא נראתה יותר שלווה עכשיו, קולה רך יותר אך עדיין לחוץ.

האחות הביטה בהארי לתגובה. הוא נתן לה הנהון קטן בהסכמה שנראתה לא מעוניינת, גבותיו נותרו מחוברות יחד. ״אני לא מעריך את זה.״ הוא אמר כשהאחיות עזבו את החדר. ״את לא צריכה לבכות ככה מולה, היא רק התעוררה.״

נאבקתי כדי להיזכר לאירועים שהובילו לזה. אימי והארי עמדו אחד מול השני- זה לגמרי סיוט. הייתי רחוק מהבית, ידעתי את זה. אבל הסיבה הייתה לא ברורה. היה לי קשה להבדיל בין החלומות שגרמו הסמים לבין מה שבאמת קרה. אבל ההרגשה הלא נוחה הזו מתחת לבטני עזרה לי לזכור. הדם, הכאב. התחושה המייסרת הזו שמשהו נקרע מגופי. הבנה מפחידה הובזקה מולי לפני שהתעלפתי... זכרתי. אבל לא יכולתי להאמין לזה. באמת הייתי בהיריון עם הילד של הארי? כפות ידיי החלו להזיע, אצבעותיי זזו בעצבנות כשהעברתי אותם בשיערי. זה יכל להסביר הרבה דברים... החולי, ההתכווצויות, החוסר בכוח. הייתי כזאת חסרת תשומת לב, כזאת טיפשה.

״אתה לא במצב להטיף לי מוסר. היא הבת שלי, ואתה הרסת אותה. היא הייתה ילדה עם שאיפות ועתיד ונאבקתי כדי לגרום לזה לקרות אבל אתם מפלצות שללתם ממנה את כל זה. השתמשת בה לרצונות הסוטות שלך... עכשיו תסתכל עליה.״ היא הסתכלה עליי בעיניים כבדות.

פיו של הארי נפתח במקצת, וכנראה היה חסר מילים. הוא בעצמו נראה לגמרי מרוקן, שיערו פרוע ועורו היה חיוור מסביב לעיניים. כל זה קרה יותר מידי מהר בשבילי. איבדתי את התינוק שלי, לא? ברור שכן. תינוק שאפילו לא ידעתי שסחבתי. מצאתי את עצמי נרתעת מהמחשבה. ראשי הסתובב והייתי צריכה לעצום את עיניי בלחץ כשהן התחילו לשקוע. ״אתה באמת מצפה ממני לקחת את זה בקלילות?״ אימי המשיכה כשהרגשתי את משקלה על המזרן. היא החזיקה בידי בשלה וצפתה בי בסימפטיה.