עמדתי ליד הארי כשהוא התעסק עם המנעול ששמר את החדר נעול. אני בטוחה שכל השמירה הזאת לא הכרחית אבל בטוח שיש לו את הסיבות שלו לזה, למרות שלא הצלחתי לשים עליהן את האצבע.
ברגע שהדלת נפתחה, הארי הטה את ראשו לצד. הבטתי בו, מבקשת עוד אישור. הארי שילב את אצבעותיו באצבעותיי לפני שנתן לידי לחיצה קלה. הוא בטח הבין את ההססנות שלי. דברים הפכו למכוערים בנינו בפעם האחרונה שנכנסתי לשם. אני לא בטוחה למה הוא רוצה להכניס אותי לשם עכשיו.
עם ידי שמורה בביטחון בידו של הארי, הובלתי לתוך חדר מאובק. הלכלוך דגדג את חושיי וגרם לי לפרוץ בשורה של השתעלויות והתעוותויות. האווירה הפכה להרבה יותר מרירה מאז הפעם האחרונה שהייתי פה. האוויר המגעיל לא הפריע להארי שהיה נראה מאוד משועשע מהשיעולים שלי. הוא צחק קלות מהתגובה הרגישה שלי והושיט את ידו להדליק את האור.
הוא בעט בדלת והיא נסגרה לפני שסובב אותי להסתכל עליו. הוא אטם את אפי בין שתי אצבעותיו ועמד ככה לכמה זמן לפני שהזיז אותן. העיטושים והשיעולים הפסיקו. "יותר טוב?" הוא שאל.
הייתי מופתעת ממה שהוא הרגע הצליח לעשות. "כן." צחקתי בסוף.
"בואי." הוא הבזיק חיוך מהיר אליי לפני שתפס בידי שוב. העור שלו היה תמיד יותר חם משלי, וזה איכשהו גרם למגע שלו להיות יותר מנחם.
קנבסים ענקיים הקיפו אותנו בבלאגן, על רובם מצויירת תמונה יפהפייה, חלקם ריקים. ניסיתי לתפוס כמה שיותר תמונות ולזכור אותם ככל שהתקדמנו יותר אל אורך החדר. זכרתי כמעט את כולם מהפעם הקודמת שלי פה, אבל היו כמה שלא ראיתי עדיין. קיוויתי שהוא שם את התמונה שהוא צייר אותי בה איפשהו בטווח הראייה.
"זה מדהים, הארי." מצאתי את עצמי נלהבת מתמונה מסוימת. הוא תפס את התמונה של הסתיו, שביל חצץ מטייל בין הצבעים הבהירים של העצים. "אבל חשבתי שהם צריכים להיות סודיים?" הוספתי, עדיין לא מבינה למה הוא הביא אותי לפה.
"טוב כן, סוג של." הוא צלצל כשהחליק את ידו על עורפו. "זה אולי נשמע כמו איזו שטות קיטשית אבל... אני אוהב להביע רגשות מסוימים בציורים, אירועים מסוימים שהיה להם חלק חשוב בחיי והשפיעו עליי. עשיתי את זה עם רוב התמונות שאת רואה פה." הוא החווה בידו אל הציורים. "אז הם דיי אישיים ואני מעדיף לשמור אותם לעצמי."
"זה למה כעסת עליי בפעם הקודמת." הסקתי, משפילה את ראשי ונועצת את מבטי בציפורניי. "עדיין לא הייתה לי את ההזדמנות להתנצל-"
"לא, אני מצטער." הרגשתי את ידיו נכרכות סביב מותניי מאחור. "אני מצטער שצעקתי עלייך אז, ואני מצטער שצעקתי עלייך אתמול בלילה." הוא התנצל.
"אני הייתי דיי מעורערת." הודיתי.
"אני יודע, אני יודע." הוא אמר ברכות אל אוזני. "אני אנסה להיות פחות מניאק, בסדר?"
YOU ARE READING
Baby Doll ➳ styles
Fanficבקהילה מושחתת, בנות צעירות נמכרות לגברים בתור חפצים שמטרתן להוות סיפוק והן נשארות אצל הגברים לכמה זמן שאותו הגבר ירצה. אבל דברים משתנים כשהבן המפונק של איש עסקים מכיר נערה חסרת מזל שמוכרחת להכנס לתוך העולם המעוות של בייבי דולס. baby doll © wonderwal...
