פרק 55 - מציאות

680 57 14
                                    


בשעה טובה, פרק! לכל מי שפנה אליי בפרטי ושאל מה עשיתי בזמן הזה שנעלמתי, אז האמת שאני עובדת על חומר משלי, ואולי אפרסם אותו בזמן הקרוב(: 

לפני שאתם פונים לקרוא את הפרק, אני חייבת תודה ענקית ל   @argaman_styles שתרגמה את הפרק, וכנראה גם את הפרקים הבאים.

קריאה נעימה!

---------------------------------------------------

"אנחנו יכולים לקחת את הרכבת לקצה העיר ואז להישאר בלילה באחד מהמוטלים שם."

"מ-מה?"

"אנחנו יוצאים מכאן." חבטה כבדה נשמעה כשהארי גרר את מזוודת העור במורד המדרגות.

"לא, לא. הארי, חכה." לחצתי את אצבעותיי לרקותיי כאשר ניגשתי אליו.

"מה עכשיו? ליה, את יודעת שאנחנו חייבים לעשות את זה-"

"אנחנו צריכים לחשוב. אני צריכה לחשוב. אני לא יכולה לעשות את זה בכזו פזיזות, הארי. בקושי הספקתי לנשום." אמרתי לו ותפסתי את פרק ידו.

"בסדר. תנשמי." הוא אמר בחדות ושיחרר את אחיזתו במזוודה. היא נחתה על הרצפה עם חבטה מחרישת אוזניים, מבהילה אותי.

"אתה באמת לחוץ." הערתי. "אני בטוחה שיש לנו זמן, הארי. אנחנו לא צריכים לעזוב הלילה. לאן בכלל נעבור? אין לנו שום דבר מתוכנן." הדגשתי, בתקווה שיבין שהוא לא הגיוני עכשיו. "ואני לא יכולה פשוט לעזוב את המשפחה שלי." הוספתי בשקט, ועיניו הבזיקו לשלי.

"את לא נשארת במקום החרא הזה, תליה. אני אגרור אותך החוצה אם אהיה חייב."

"הארי, תיכנס לנעליים שלי לרגע. אמא שלי ואחי תלויים בדרן בשביל כסף, ושנינו יודעים עד כמה אפשר לסמוך עליו. אולי אתה תהיה רגוע יותר כשתעזוב את העיר הזאת, אבל אני לא אהיה, כל עוד אני יודעת את זה." אמרתי לו, דוחפת את השיער מתוך פניי כשהסתכלתי מטה.

הארי שתק במשך כמה רגעים ארוכים, ושבר את השתיקה רק כששמעתי אותו נאנח כשהוא משך אותי אליו.

"אני מבין." הוא אמר לתוך שיערי, ונשפתי אנחת רווחה כשהנחתי את ראשי נגדו. "פאק. זה ממש מציק לי." הוא מלמל, ואני צחקתי קלות בהסכמה. שמתי לב לפעימות ליבו הדוהרות, חבטות עזות נגד אוזני ועורו היה נוטף זיעה- סימנים ברורים לכך שהוא עצבני.

נרתעתי לאחור ושילבתי את אצבעותיי בשלו, אוחזת בחוזקה. הארי צמצם את גבותיו כשמשכתי אותו לאורך המסדרון, מובילה אותו למטבח. "תאטי." הוא אמר עם שמץ של שעשוע.

"זה רק אני או שנהיית חזקה יותר?" הוא שאל כשהושטתי את ידי כדי לפתוח את האורות במטבח.

"שב." אמרתי לו, משחררת את ידו.

"גם שתלטנית יותר." קצה שפתיו התעקלו מעלה כשהוא התיישב על שרפרף ליד הדלפק.

צעדתי אל המקרר, פותחת את הדלת. המכה הפתאומית של האוויר הקר הכתה בלחיי. עכשיו זה נראה כמו חלום שזה עתה התעוררתי ממנו. אבל החבורות היו עדיין חרותות על עורי- תזכורת מתמדת שזה לא היה, למעשה, חלום.

Baby Doll  ➳ stylesWhere stories live. Discover now