אהבה ממבט ראשון- Love at first sight

פרק 31

לאחר שבוע
^נקודת מבט דנה^
שבוע שלא יצאתי מהחדר
שבוע שלא ראיתי את עומר
שבוע שלא דיברתי עם אלירן
שבוע שלא דיברתי עם עידו
שבוע שלא אכלתי רק שתיתי
שבוע שאני מרגישה ריקה, רק אני והעולם הזה, העולם שאני כל כך שונאת.
אני מתגעגעת לעומר מאוד, גם לעידו אבל לעומר יותר.
אני דואגת לו...
אני באמת שוכבת על מיטתי ודואגת לילד שנישק אותי והרס הכל. זאת האמת.
כזו אני.
"דנה?"-קראה לי אמנדה.
"מה אמנדה מה?"-שאלתי מיואשת, היא כל השבוע חפרה לי, בלי נפסקה!!!
דנה תצאי.
דנה אלירן דואג.
דנה הוא מתבייש במה שעשה.
הוא צריך אותך.
לא אכלת כלום, צרי כבר ינעל העולם.
הוא צריך אותי? באמת?
למה כולם כל הזמן חושבים רק על עצמם, למה בחיים אף אחד לא חושב עלי?!
"צאי עכשיו"-אמרה בכעס.
קמתי ממטתי ופתחתי את הדלת.
"חבר שלך יכול להכנס לי עמור לתחת, הוא לא מעניין אותי ואת אל תחפרי לי! תודה ולהתראות"-אמרתי לה בכעס.
כאילו באמת אני אוהבת אותה וכל זה אבל
די! באמת די.
היא לא מבינה באיזה מצב אני?
כאילו גם את חושבת רק על עצמך?

^נקודת מבט של אמנדה^
אני מבינה אותה באמת מבינה! ואני יודעת שאני חופרת אבל רק ככה היא מדברת איתי, לפחות ככה אני אדע שהיא עדיין קיימת בחדר המזורגג שלה.
וחוץ מזה הייתי חייבת להוציא אותה מהחדר לפחות ל5 דקות.
לפחות .

^נקודת מבט של דנה^
ירדתי למעטה ומזגתי לעצמי כוס מים ואלירן בדיוק נכנס.
'יש יותר גרוע מזה?'-חשבתי לעצמי.
"דנה"-קרא לי והבטתי בו.
נקשיב...ניראה מה ישלו להגיד לי.
"יומולדת שמח קטנה"-אמר ונשק ללחיי והושיט לי קופסא.
"מה?"-שאלתע מופתעת.
מה יומולדת שמח? לי? יומולדת? באמת?
"מה התאריך?"-שאלתי מבולבולת.
"19.12"-אמר ואני פערתי את עיניי.
באמת היום זהו יום ההולדת שלי.
"תודה"-אמרתע בשקט ולקחתי את הקופסא.
"תפתחי בחדר"-אמר והינהנתי עליתי לחדר ונעלתי אחריי את הדלת.
פתחתי את הקופסא ושם היה סט תכשיטים מזהב שכל כך רציתי.
ופתק...
פתק?
פתחתי אותו.
/קטנה שלי, נתחיל בזה שאני מאחל לך את כל הטוב שבעולם. אני אוהב אותך הכי בעולם. ואני מאוד מאוד מצטער על מה שקרה.
לא יכולתי לראות את הפרצוף שלו בלי לגעת בו, בלי לתת לו כזה בוקס שהוא לא ישכח בחיים.
כי בגללו איבדת את הדבר הכל כך חשוב לך, את עידו.
אבל אני והוא בשבוע הזה דיברנו והשלמנו.
ואני הצטערתי בפניו ועכשיו אני מצטער בפנייך את ממש חשובה לי./
בקטע הזה הדמעות שלי כבר פרצו כל חומה אפשרית, זה אח שלי! ואני כל כך אוהב אותו. כל כך!!!
מחיתי את דמעותיי והמשכתי לקרוא.
/איך שנכנסת לחדר שמתי לך קופסא ליד הדלת ... היא ממנו. הוא אמר שמאוד חשוב לו שתקראי כי הוא לא יהיה ביומולדת שלך, והוא ביקש למסור לך סליחה ענקית.
את אחותי את כבר בת 15 ואני לא מבין איך עברת כל כך הרבה דברים.
את כל כך קטנה!!! אחותי הקטנה❤
מקווה שתסלחי לי, כי באמת לא התכוונתי.
אוהב אותך
ממני אלירן❤/
וואו!!!
פשוט וואו.
אני כל כך התגעגעת אליו.
פתחתי את הדלת וראיתי שם קופסא, בדיוק כמו שהוא אמר.
פתחתי אותה והתחלתי לקרוא את מה שרשום.
/דנה שלי, אני מצטער על מה שקרה ועל זה שבגללי רבת עם כולם, אבל אני יותר ממצטער על זהש אני לא יהיה ביום הולדתך אני נוסע,עוזב איך שלא תקראו לזה
בבקשה אל תחפשי אותי, אני מבין עכשיו שאני מביא רק דברים רעים אלייך.
אני מאחל לך שכול מה שתרצי תקבלי, תצליחי בלימודים ובכול מה שרק תחלמי.
אני יתגעגע אלייך דנדן שלי,מזל טוב❤/

התחלתי לבכות.. לא הבנתי איך כול זה קרה פתאום,לבשתי נעליים ויצאתי מהחדר ורצתי במדרגות,יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ לביתו,רק שלא יעזוב אותי. איך אני יתמודד עם הכול בלעדיו,
אני הבנתי משו.
אני אוהבת את עומר
ואני צריכה אותו איתי.

"שלום"אישה מבוגרת פתחה לי את הדלת
"עומר פה?"שאלתי
"הוא טס לפני יומיים"היא אמרה ועיני נפלו.
"את יודעת לאן?"שאלתי
"אני לא יכולה להגיד לך"היא מלמלה באכזבה
"בבקשה"מלמלתי מתחננת אליה
"אני מצטערת. יום טוב להתראות"היא אמרה וסגרה את הדלת והתיישבתי על המדרגה של ביתו ובכיתי פשוט בכיתי..
אני כל כך צריכה אותו.
כל כך.
___
אז כן הזנחתי את הסיפור ואני מתחילה להתרכז בו
ושוב קורלי עזרה לי עם הפרק.
אין עליה❤
אוהבת אותך קורלי
coralie_m1