{ נקודת מבט סתיו }
"אני יכול לקבל חיבוק?" שאל וכרכתי את ידיי סביב צווארו,
"אני מצטער יפה שלי, אני כל כך מצטער, אני כל כך מפגר שנפרדתי מהדבר הכי טוב בחיים שלי" לחש לאוזני והצמיד אותי אליו קרוב קרוב,
"אני המשכתי הלאה" אמרתי חנוקה,
"אני יודע ואם טוב לך איתו אני לא אהרוס לך, רק רציתי להגיד לך שאני מצטער שוויתרתי עלייך" אמר והתיישב על הדשא וכך גם אני,
ישבנו אחד מול השנייה "השתזפת יותר מידי" לחשתי והוא צחק וכך גם אני,
"את יודעת שהתפללתי שלא המשכת הלאה? ואז שהגעתי לארץ אחיך ביקש ממני לא להרוס לך ולציפור שלך" אמר בתסכול,
"אתה זרקת אותי, מה ציפית שאני לא אמשיך?" שאלתי,
"אני פשוט לא חושב שהיינו מצליחים לשמור על קשר שאני בחו"ל ואת בארץ, אי אפשר לשמור על מערכת יחסים את יכולה לבגוד בי ואני יכול לבגוד בך למרות, שלא נגעתי באישה אחת מאז שטסתי" אמר בחשש,
"אני אמרתי לך מלא פעמים שאני לא כמו האקסיות הזונות שלך, פגעתי בך פעם אחת וזה לא יקרה בחיים" אמרתי ותפסתי את פניו בשתי כפות ידיי,
"אני חייב להרגיש את השפתיים שלך" לחש לאוזני שעזבתי את פניו, למה אני לא מונעת את הסבל הזה ששנינו חווים? הרי שנינו סובלים,
אני באמת אוהבת אותו וחשבתי שהתגברתי עליו אבל אני לא, הוא היחיד שבאמת אהבתי..
"אני לא יכולה לפגוע בדרור" מלמלתי והשפלתי את מבטי,
"עוד פעם הציפור הזה? אם את באמת אוהבת אותי, אל תוותרי עלינו" לחש בכעס,
"אתה וויתרת עלינו אז זה אומר שלא אהבת אותי?" שאלתי והוא הביט בי פעור פה.
"עזבי, לא משנה, שיהיה לך בהצלחה איתו," אמר וקם לא לפני שהוא זורק קופסה קטנה ולבנה ונכנס למכונית שלו,
הרמתי אותה חוששת לפתוח ולגלות את מה שאני הכי רוצה בעולם, לאחר דקה או שניים פתחתי אותה לא מתפלאת לראות טבעת מצופה כסף בעלת יהלום לבן מבריק
ולצידי היהלום עיטרו יהלומים קטנים את הטבעת, הרגשתי חנוקה, לא הצלחתי לנשום, הטלפון שלי צלצל פעם אחת ופתחתי אותו ואת ההודעה שקיבלתי.
"אני יודע שפתחת את הקופסה, אז כן התכוונתי להציע לך נישואים. כן אני יודע שאנחנו צעירים, אבל תמיד אמרת לי שאת רוצה להיות אמא צעירה ולהתחתן כמה שיותר מהר,
YOU ARE READING
Different
Romanceאיטם, איתן ואלינור הם הילדים של סלין ועומרי, הם גדלו עם כפית זהב בפה, לראשונה בחייהם הם מתאהבים, נשברים וקמים מהשברים כמו גדולים. -קללות
