Different

פרק שמונה עשר:

{ נקודת מבט איתן }

"תעיף אותה יש לנו על מה לדבר" לחשה,

"דיאנה" צעקתי,

"אני מצטערת לא ידעתי שיש לך חברה, אני לא כזאת" מלמלה באנגלית ויצאה,

אלינור רצה למרפסת והתיישבה על הרצפה והתחילה לבכות, התקדמתי אליה בריצה, "נמאס לי" מלמלה,

"אלי קומי" אמרתי והיא לא התייחסה,

"נמאס לי לבכות כל פעם שאתה פוגע בי" מלמלה,

"אני מצטער, אני אוהב אותך" אמרתי בכנות,

"את רוצה לספר לי למה היית קרה אליי בימים האחרונים?" שאלתי והרמתי את ראשה,

"ראיתי אותך ואת שילת הייתם קרובים כל כך כאילו אתם עשיתם משהו והמצאתי לעצמי סרטים שאולי בגדת בי איתה" אמרה,

"היא עזרה לי עם כל זה" מלמלתי "מה נהיה מאלינור החזקה שלי?" הוספתי,

"מה נהיה מאיתן המדהים שלי?" החזירה באותו מטבע,

"אתה רוצה שניפרד?" שאלה והרמתי אותה עליי, מתחיל לנשק את הלסת שלה ואת הצוואר את קו החזה "בחיים לא" אמרתי פושט ממנה את החולצה שלבשה,

"איתן אנחנו בחוץ" לחשה בחשש אבל לא התייחסתי "אין כאן אף אחד" הוספתי לאחר כמה דקות שהיא חששה, היא פשטה את חולצתי.

-

"אני אוהב אותך" לחשתי לאוזנה,

"איתן בבקשה אל תיפגע בי יותר, אני לא רוצה כל הזמן לתת לך הזדמנויות" מלמלה בחשש,

"את צודקת, אני גם יודע שהאמון שלך בי כבר לא קיים" אמרתי,

"אני מאמינה בך וסומכת עלייך בעיניים עצומות אבל זה לא נראה ככה, כלומר, אתה לא מראה לי שאני יכולה לסמוך עלייך" מלמלה והסתבכה עם המילים אבל הבנתי אותה,

"בואי נלך לישון כמה שעות יש לנו יום ארוך מחר" מלמלתי לעברה שהבטתי בשעון שהציג את השעה 23:00.

{ נקודת מבט אלינור }

קמתי מהמיטה, הבטתי באיתן ששכב על המיטה רגוע כל כך, נכנסתי לתוך מכנסי שקי אפורים (שקי קקי), לקחתי את אחד הג׳קטים של איתן,

הבטתי בשולחן, הוא חזר לעשן? לקחתי את החפיסה איתי ויצאתי מהחדר לאחר שלקחתי את הטלפון ואת המפתח, ירדתי במעלית ללובי,

יצאתי החוצה היה קריר והיה אפשר לראות שעוד מעט החשכה תרד, הדלקתי את הטלפון,

ארבע שיחות שלא נענו משילת,

עשר שיחות שלא נענו מסתיו, משוגעת!

שלושים שיחות שלא נענו מאמא??
השיחה האחרונה הייתה לפני חמש דקות, התקשרתי,