Different

פרק שישה עשר:

{ נקודת מבט סתיו }

כעבור שבועיים:
"אמא את עובדת עליי נכון?" צעקתי,

"לא, מתוקה שלי הרופא שטען שפגע ברחם שלך התבלבל בינך לבין אישה בת 30" אמרה וחייכתי וחיבקתי אותה חזק,

"אני יכולה להביא ילדים" מלמלתי לאוזנה והיא הנהנה, דניאל בדיוק נכנס לבית,

ההורים שלי כמו תמיד היו בהתחלה נוקשים איתו אבל הם התחברו אליו, "דניאל" אמרתי וקפצתי עליו,

"מה יש לך?" שאל וחייך יחד איתי,

"לפני שתספרי לו, אחיך שלח לי הודעה והוא צריך שתגיעי לאילת בסוף השבוע כי הוא צריך שתעזרי לו בהפתעה לאלינור וכן אני מסכימה לך לנסוע" אמרה בגלגול עיניים,

חייכתי ושלחתי לעברה נשיקה באוויר, "דנדי אני יודעת שהבשורות ישמחו אותך כל כך, אלה הבשורות הכי משמחות שהיו לי בחודש האחרון,

התברר שהרופא שעשה לי את הניתוח, התבלבל עם אישה שכנראה הייתה דומה לי, הוא פגע ברחם שלה ולא בשלי וזה אומר שאני לא עקרה" אמרתי ובכל מילה חייכתי חיוך יותר גדול,

"אני שמח בשבילך" אמר בחיוך גדול,

"אני אוהבת אותך" אמרתי ונשקתי לשפתיו ברכות,

"זה בסדר שאני אישן כאן היום?" שאל,

"ההורים שלך עוד פעם רבו?" שאלתי והוא הנהן,

"הבית שלי תמיד פתוח בפנייך אתה יודע נכון?" שאלתי והוא חייך קצת "את קיטשית" לחש,

חשקתי את שיניי והפלתי אותו על המיטה, עליתי מעליו, "סתמי. אל דברי" אמר שראה שבאתי לפצות את פי,

שילבתי את ידיי על החזה בכעס, לפתע נשמע צלצול של הודעה מהטלפון שלי, רכנתי קדימה ומשכתי את הטלפון אליי,

החלטתי להפעיל את המוזיקה ושמתי NO של מייגן טריינור "i think its so cute and I think it's so sweet" התחלתי לשיר, אבל הפסקתי והעברתי לשיר של סלינה גומז וצ'ארלי פאת' (חשבתי קוראים לו צ'ארלי פוט -,-)

"We don't talk anymore" - אנחנו לא מדברים יותר - התחלתי לשיר והוא צחק והעביר את ידיו על בטני,

"Ohh, we don't talk anymore, like we used to do" -הו, אנחנו לא מדברים יותר, כמו שהיינו רגילים - לפתע הוא לקח את הטלפון מידיי והעביר לשיר שבהתחלה לא הכרתי ואז הוא הגיע לפזמון וצחקתי,