Different

אפילוג

{ נקודת מבט איתן }

כעבור שנה:
"את צוחקת עליי נכון?" שאלתי אותה וקמתי מהמיטה,

"לא!" אמרה,

"מאמי נו רציני?" שאלתי והיא צחקה והנהנה וקמה אליי,

"אני בהריון מאמי" לחשה,

"אני לא מאמין אחרי כל הניסיונות הצלחנו" לחשתי וחיבקתי אותה חזק מפחד להכאיב לה,

"אני אוהבת אותך" לחשה ונשקתי לשפתיה,

"אני אוהב אותך יותר" אמרתי ומשכתי אותה לגינה הענקית שלנו שנמצאת ממש על חוף הים,

"היום אנחנו חוגגים ארבע שנים" הזכרתי לה שהיא לא הבינה לאן אני לוקח אותה והיא צחקה במבוכה, עצרנו מול הים שמולנו שולחן מלא באוכל ושביל פרחים לבנים שכמה מהם עפו בגלל הרוח הקרה,

היא רצה על הפרחים, ואני מצאתי את ההזדמנות לכרוע ברך מאחוריה ולהוציא את הטבעת, "מאמי בוא כב--" היא קטעה את עצמה שהסתובבה אליי והניחה את ידה על שפתייה,

"ואו שיננתי את זה מלא בבית" מלמלתי והיא צחקה ומחתה כמה מהדמעות שיצאו מעיניה,

"את מוכנה לעבור לגור איתי?" שאלתי והיא ישר הורידה את ידיה מפניה והייתה רצינית ומבואסת,

"טיפשה" מלמלתי וצחקתי,

"את מוכנה להיות אלינור ביר ולסבול אותי עד שהמוות יפריד בנינו?" שאלתי ופתחתי את הקופסה וקמתי.

"טמבל" אמרה ונתנה לי סטירה חלשה לראש והצמדתי אותה קרוב אליי ונשקתי לשפתיה בעודי מחזיק ביד אחת את הקופסה וביד השנייה את גבה החשוף,

"פעם אחרונה שאת לובשת את השמלה הזאת" לחשתי לאוזנה בקול צרוד,

"אבל מאמי היא מחמיאה לי" אמרה בקול קטן,

"לא מעניין, אני אקרע אותה" אמרתי והיא צחקה והתנתקה מגופי,

"אני מסכימה בייב" אמרה שהביטה בטבעת, הוצאתי אותה מהקופסה וענדתי אותה על ידה.

"מאמי עכשיו אתה מוכן להסיע אותי לסלון כלות?" שאלה וצחקתי.

{ נקודת מבט איטם }

"רומי רדי כבר" קראתי והיא ירדה אחרי שנייה לבושה בשמלה שחורה צמודה ושערה נח על גבה בצורה מסודרת פניה מאופרות בעדינות וצמידים עדינים מעטרים את ידיה,

"פאק" פלטתי מבין שפתיי,

"אני יפה?" שאלה וחייכה אליי,

"כמו תמיד" אמרתי בקול צרוד ושוב הבטתי בה,

"אנחנו מאחרים גם ככה התופרת בזבזה לי ולאלינור זמן ולא הספקנו לעבור אצל המאפרת ולבסוף התאפרנו בבית" התלוננה והגיעה אליי במהירות,

צחקתי עליה ויצאנו מהבית לעבר המכונית החדשה שלנו, "איט אל תכעס טוב?" מלמלה בשאלה שהגענו,

"מה קרה?" שאלתי,

"ביום רביעי שטפתי כלים וכמו תמיד אני מורידה את הטבעת שנשבענו בה שנאהב תמיד ושכחתי אותה שם ולא מצאתי למחרת בבוקר" אמרה,

"קחי" אמרתי והוצאתי אותה מהארנק מתי שיצאנו מהמכונית, "שכחתי להביא לך" אמרתי והיא חייכה ונשקה לשפתיי,

החלטנו שבינתיים לא נתחתן, אלא נלמד ובגיל 28 נתחתן שזה עוד חמש שנים לכן נשבענו בטבעת הזאת שנהיה תמיד ביחד.

"אני אוהב אותך" אמרתי בכניסה לאולם,

"גם אני אוהבת אותך מאמי" אמרה ולמרות שהייתה על עקבים עדיין עמדה על קצוות האצבעות ונשקה לשפתיי.

{ נקודת מבט סתיו }

אז היום שלי הגיע סוף סוף, "מתוקה את מוכנה?" שאלה אימי והנהנתי ואחזתי בידה,

"אני מרגישה משהו מוזר" לחשתי לעברה שיצאנו מהחדר,

"גם לי היה את זה שהתחתנתי עם אבא, זה יעבור לך שתעמדי לצידו" לחשה ואבי החליף אותה,

"אני גאה בך יפה שלי" אמר ונשק לראשי, הסתכלתי עליו וחייכתי לעברו,

תוך כמה שניות אני ודניאל עמדנו מתחת לחופה שההורים שלנו מקיפים אותנו,

דניאל ואביו התחילו לעבוד ביחד והתחילו באמת להיות כמו אבא ובן והוא ואנני לא בקשר אך הוא עדיין כיבד אותה והזמין אותה,

"אני אוהבת אותך" אמרתי בפנטומימה שנתן לי ללגום מהיין הוא חייך ולגמתי מכוס היין ובלעתי אימי אחזה בידי שהייתה מאחורי גבי,

הייתי כל כך לחוצה שתוך כמה שניות הטבעת הוכנסה לאצבעי והכוס נשברה והשפתיים, השפתיים שנוצרו אך ורק בשבילי נצמדו אליי,

"יום אחד אתה תנשק מישהי ותבין שאלו השפתיים שתרצה לנשק כל החיים" אמר לאוזני "אלו השפתיים שאני רוצה לכל החיים" הוסיף ונשקתי לשפתיו.