Different

פרק עשרים ושניים:

{ נקודת מבט סתיו }

"אני מסכימה אני רוצה שנתחתן רק תתעורר" מלמלתי ושילבתי את אצבעותינו,

"אז צדקתי" נשמע קול מאחוריי, הסתובבתי רואה אני הפנים של הבן זוג שלי,

"בוא נעשה את השיחה הזאת אחר כך" מלמלתי והסתובבתי,

"לא, אנחנו נעשה אותה עכשיו" אמר ועמד לצידי,

הלכתי לסוף החדר והוא בא אחריי "הוא הציע לי נישואים חצי שעה לפני התאונה" לחשתי והבטתי בפנים של דניאל שהמלאות במכות כחולות,

"והסכמת?" שאל,

"לא, כי הוא בדיוק עזב.. כלומר הוא התעצבן וזרק את הקופסה לעברי והלך, ואז הוא שלח לי הודעה שבה הוא מסביר לי שהוא רצה להציע לי אבל הוא לא רצה להרוס לנו" אמרתי שדמעות מתחילות לרדת על פניי,

"את עוזבת אותי?" מלמל בחוסר הבנה,

"כ-כ-כן אני הבנתי שאני אוהבת אותו יותר מאת החיים שלי" לחשתי והנחתי את ידי על ידו,

"את יודעת שנתתי לך את הלב שלי ואת בעצמך נשבעת לי שלא תשברי אותו כמו שאני לא אשבור לך ואני נשבעתי לך שאני בחיים לא אפגע בך" אמר באי אמון,

"אני יודעת אבל אני אוהבת אותו" לחשתי והבטתי בעיניו הקרות,

"כיבדתי אותך, שמרתי עלייך, הגנתי עלייך, עזרתי לך ומה לא וככה את מחזירה לי" אמר וטמן את ראשו בידיו ואז העלה אותם לראשו מעביר למעלה ומטה את ידיו על שערו,

"אני מודה לך על זה שלא הכרחת אותי לשכב איתך ואני באמת הרגשתי אלייך משהו, אני לא יודע-" הרגשתי את הלחי שלי בוערת ואת עיניי מתחילות להתמלא במי מלח ואז הרגשתי את ידו החזקה אוחזת בידי,

"אין לך מושג כמה אני מתעב אותך כרגע" לחש בכאב ועדיין החזיק את ידי בחוזקה,

"תעזוב אותה" נשמע קול צרוד וחלש מאחורינו,

"דני" אמרתי ומשכתי את ידי מידו בחוזקה ורצתי אליו "תעוף מכאן ואל תתקרב אליה בחיים" לחש דניאל וניסה לקום אך נענעתי בראשי שלא יעשה זאת והוא לא התייחס ולבסוף הצליח להתיישב,

"מי אתה בכלל? סתם אפס שדבוק למיטה" אמר דרור, דרור היה בן אדם אחר שהוא היה עצבני,

כאילו זה לא הדרור העדין והתומך שאני מכירה, הוא הופך למפלצת, תמיד צחקתי עליו שיש לו פיצול והוא היה מתרגז בצחוק וזורם איתי, "לא כדאי לך שתכיר אותי" איים דניאל,

"סתום סתום יאפס" קרא דרור בכעס והתקרב אלינו,

"מי שמדבר" לחש דניאל אך גם הוא וגם אני ידענו שהוא שמע,

"תפסיקו אתם מתנהגים כמו שני ילדים שרבים על מכונית" צעקתי,

"במקרה על זה על בחורה" מלמל דרור,

"רק יש בעיה, בתחרות מכוניות מחכים למנצח, פה יודעים מי מנצח וזה אני, אתה תצליח לקחת לי אותה" אמר דניאל והביט בעיניי,

"דרור בבקשה תלך" לחשתי והסתובבתי אליו,

"כן עדיף שאני אלך, האווירה כאן לא טובה לי, להיות עם זונה ועם אפס באותו החדר" מלמל לעצמו ותוך שניות מצאתי את עצמי מולו וסוטרת לו,

"פעם אחרונה שאתה מתבלבל ביני לבין אמא שלך" אמרתי ודחפתי אותו מחוץ לדלת, אמא של דרור באמת זונה, הם לא בקשר מאותו היום שהוא גילה שהיא עובדת בזנות.

"קטנה" לחש והרים את ידו אליי והנחתי את ידי עליה,

"בואי" אמר ועשה לי מקום לצידו,

הורדתי את המעקה כמו שהרופא הראה לי והתיישבתי לצידו, "אני אוהבת אותך" לחשתי והרמתי את עיניי אליו,

"שהייתי בדרום אמריקה היינו במין נהר כזה ונזכרתי ביום הזה שהתמסרת לי באוהלים ביום השנה שלנו" לחש,

"היינו מתחת לעצים בהרים, לבד רק אנחנו והציפורים" לחשתי והוא הנהן,

"והבנתי שהדבר הראשון שאני עושה שאני חוזר לארץ זה להחזיר אותך אליי ואז איתן אמר לי שיש לך חבר" אמר.

"אני שלך דנדי רק שלך" לחשתי ונשקתי לשפתיו..

ההורים שלו אפילו לא טרחו להגיע, אפילו לצלצל, לשאול מה קורה איתו?

דניאל וההורים שלו לא ביחסים טובים, ככה שהבנתי שלא אכפת להם ממנו מאז שאמא שלו נפטרה כשהיה בן ארבע ואבא שלו התחתן עם מישהי שלא היה אכפת לה מדניאל.

קמתי מהמיטה שלו מצלצלת לאמא החורגת שלו שהכירה אותי אבל שנאה אותי וכל הזמן ניסתה להסיט אותו נגדי, "אנני" אמרתי בשקט,

"כן מי זאת?" שאלה בקול חביב,

"זאת אני סתיו" אמרתי ויצאתי מהחדר,

"כן מה את רוצה?" שאלה ובום החביבות נעלמה.

"דניאל בבית חולים הוא עבר תאונה ורציתי לשאול אם את יכולה להגיע זה מאוד יעזור לו" אמרתי,

"מה? מתי?" שאלה והפילה משהו,

"אתמול בערב" אמרתי "לא שאלת את עצמך למה הוא לא ישן בבית?" הוספתי בחוסר הבנה,

"אני ומוטי התגרשנו, אם לא שמעת אז אני לא בקשר עם אף אחד מהם" אמרה,

"אני מצטערת לשמוע אבל אני חושבת שהוא ישמח אם תגיעי" אמרתי והיא המהמה וניתקתי.

-

כמו שזכרתי אותה, שיער בלונדיני צבוע ועיניים ירוקות ומסביבן עיפרון שחור וצללית כהה, תמיד התפעלתי מיופייה, היא הייתה ונשארה אישה יפה, אבל האופי שלה היה מגעיל אולי היא ככה רק כלפיי,

"דנדי אני אחזור בערב" אמרתי ונשקתי למצחו וחלפתי על פניה ויצאתי מהחדר,

למרות שלא היה לה אכפת ממנו כל כך, ידעתי שהיא אהבה אותו כאילו היה בנה, שהגעתי לבית הדבר היחיד שעשיתי זה להתקלח ולקפוץ למיטה, לישון כמה שעות ואז ללכת אליו.