היי עוקבות יקרות ואהובות שלי. סיפור חדש, כן אני יודעת שיש לי מלא שאני לא ממשיכה אבל פשוט אין לי השראה להמשיך את רובם אני במחסום כתיבה מטורף ושמעתי שדווקא לעקוב אחרי רעיון אחר לפעמים מביא השראה. האמת שזה יצא הרבה יותר יפה משחשבתי מקווה שתאהבו ♡
"בוקר טוב אהובתי!!!" לא לא לא יכול להיות שכבר בוקר!! ישנתי בקושי שעה
"לכי מפה!" נאנחתי והתקפלתי בתוך השמיכה אבל לורי החליטה שהיא מתאמנת על כישורי המפלצת שלה ונצמדה אליי בתנוחת כפיות
"קומי עורי היפיפה הנרדמת הנסיך כבר כאן" היא אמרה והתחיל להתפקע מצחוק מרוצה מהבדיחה של עצמה
"יש שני צלילים בעולם הזה שברא השטן, השעון המעורר והצחוק שלך" גנחתי עצבנית ויצאתי מהשמיכה
"היום מתחיל המירוץ למילגות לקולגים מהאיי וי ליג" לורי הזכירה לי בזמן שהתלבשתי
"ידוע" אמרתי עדיין עצבנית מזה שהשעון החליט לדלג על כמה שעות ולקפוץ ישר לשבע בבוקר
"לאיזה קולג את מכוונת?" היא המשיכה לתשאל אותי כשהעיניים שלי אפילו לא נפתחו עדיין
"את יודעת של"ייל"" אמרתי והצבעתי על הדובי עם החולצה של ייל שעל המיטה שלי "את סתם גורמת לי לדבר כי את יודעת שאני שונאת לדבר בבוקר" אמרתי והיא צחקה
"בסדר כולם כבר יודעים שתתקבלי לשם, תמיד מקבלים את החננה של הבצפר" היא חייכה חיוך מרושע וגילגלתי את עיניי
"זה שאני מושלמת עם ציונים מושלמים וכל המורים אוהבים אותי לא הופך אותי לחננה" מחיתי
"אממ... זה כן." היא חייכה "זה והעובדה שהיית אוכלת חננה ומתלבשת כמו ליצן כל ה6 שנים ביסודי"
*********************************
האולם כנסים היה מפוצץ בתחנות של קולגים שבאו להציג לנו את התוכניות שלהם אבל אבל אותי עניין רק הסמל הכחול של הבולדוג. כשסוף סוף מצאתי אותו נעמדתי בתור וחיכיתי כשפתאום הרגשתי משהו קטן פוגע בי, הסתובבתי וראיתי את ג'וש ווסט המטומטם הזה עומד בתור מאחוריי, זורק עליי חתיכות נייר וצוחק עם חברים שלו.
"דילן נתקע לך איזה משהו לבן בשיער" הוא חייך מרוצה מעצמו וגילגלתי את עיניי
"ג'וש נתקע לך משהו בתחת" עניתי מאוסה ויכולתי לראות איך השרירים בפניו נמתחו בעצבים כשחבריו צחקו
"אמא שלך מקבלת בתחת" הוא ענה בילדותיות וצחקתי בבוז
"הא לא, לא התכוונתי לזין של חבר שלך. התכוונתי לשמש שזורחת לך מהתחת" חייכתי חיוך צבוע והסתובבתי חזרה
"היי דילן!" הוא קרא לי עומד מאחורי, וכשהסתובבתי כל המים שהיו בכוס שביד שלו פגעו בחולצה הלבנה שלי בדיוק בחזה
"בוגר" מילמלתי בעצבים ושלחתי ללורי הודעה שתוציא בשבילי את החולצת חירום מהלוקר שלה.
החלק הכי מטופש זה שאני יודעת שהגוש טמטום הזה רוצה אותי. זה תמיד ככה. כל הספורטאים הפופולרים שיוצאים עם כל האעלק מלכות כיתה תמיד בסופו של יום רוצים את החכמה האותנטית בלי הפוזות. וככל שהיא יותר לא סובלת אותם הם יותר רוצים אותה. חבל שהוא הדבר הכי שטחי ומטומטם שקיים, אין לי מושג מה הוא עושה בכלל בתור לייל.
"פשש יפה לך דילן לא ידעתי שתחרה זה הקטע שלך" הוא אמר והבנתי שהחולצה נהייתה שקופה
"הקטע שלי ושל הליידיבויס חברות שלך" אמרתי ויצאתי מהתור בשביל לקחת את החולצה מלורי
"מי עשה לך את זה?" היא שאלה עצבנית
"ג'וש המזדיין הזה, עזבי לא שווה את האוויר שאנחנו מדברות עליו בכלל" הורדתי את החולצה שלי ולבשתי את זו שהביאה לי
"בן של זונה" לורי מילמלה ולקחה ממני את החולצה הרטובה "תביאי אני אתלה את זה בכיתה שלי אין שם אף אחד, קחי הבאתי לך פלייר מייל" היא השוטיה לי פלייר כחול ונישקתי אותה באוויר מאושרת והתחלתי לקרוא
"פאק" מילמלתי בשוק "מגמת ספורט מביאה לך בונוס יותר גבוה מפאקינג ביולוגיה, מה זה החרא הזה??" שאלתי עצבנית "וחייבים ציון עובר בספורט! מה?!" אני הדבר הכי גרוע בספורט שקיים, אני בקושי מצליחה לרוץ 100 מטר בלי להיחנק מה אני הולכת לעשות? אני חייבת להתקבל לייל.
"אכלת אותה יפה שלי"
*********************************
"להתחיל ריצת 2000" המורה אמרה וכולם התחילו לרוץ. הסתכלתי עליהם ביאוש והתחלתי ללכת "אמרתי לרוץ דילן" המורה גערה בי ונאנחתי מתחילה לרוץ אחרי הסיבוב הראשון כבר התנשפתי בטירוף ומתתי לעצור אבל אני חייבת להתחיל לקבל בספורט ציונים טובים אז דחפתי את עצמי עוד סיבוב ועוד אחד והתחלתי להרגיש עיגולים שחורים בראייה ולפני ששמתי לב מה קרה הראש שלי התפוצץ מכאב ושכבתי על המיטה בחדר האחות.
"חתיכת הופעה דפקת" קול של גבר נשמע מאחוריי במעומעם והמהמתי לא יודעת מה לענות "מה היה לך כל כך דחוף לרוץ ככה?"
"אני פשוט... אני חייבת להתקבל לייל..." מילמלתי מובכת מעצמי "אבל הגוף שלי כנראה מעדיף שאני אשאר בבית ואוכל דונאטס כל היום" נאנחתי ופתאום הקול של הבחור נשמע לי מוכר
"כן רואים" ג'וש נעמד מולי קרץ לי ויצא מחדר האחות
"וואט דה פאק" מילמלתי לעצמי והאחות בדיוק נכנסה
"או היפיפיה הנרדמת התעוררה" האחות חייכה אליי והושיטה לי יד בשביל שאתיישב "בשביל הראש שיכאב בשעות הקרובות אני ממליצה על אקמול ובשביל הפעם הבאה אני ממליצה לא לרוץ ככה על מעט שעות שינה ועל דופק 100 במנוחה" היא חייכה ברכות והושיטה לי אקמול
"מה ווסט עשה פה?" שאלתי עדיין מוסחת
"או הוא סתם לקח מפה איזה משהו לכאב גב, המסכן הקטן סחב אותך כל הדרך מהמגרש לפה" שוויצר, הוא רצה שכל הבנות יראו איזה ג'נטלמן מקסים ועם מלא שרירים הוא
אם אני לא יכולה פשוט לאמץ את עצמי למוות בשביל להיכנס לכושר איך לעזאזל אנשים עושים את זה?
בבקשה תצביעו ותגיבו בשבילכן זה שתי שניות אבל זה ממש חשוב לי ונותן לי מוטיבציה להמשיך
YOU ARE READING
Body Say
Romance[Highest rank - #10 in romance] דילן, נערה צינית, חכמה ולא מאוד פופולרית. נאלצת לעשות עסקה עם ג'וש- הספורטאי היהיר והפופולרי, הכל כך שנוא עליה, שמתעקש לעשות את החיים שלה גיהנום ולהיטפל אליה, על מנת להגשים את החלום שלה להגיע לייל, בית ספר חלומותיה. ב...
