Christmas shopping ❁ Larry Stylinson

2

יצאתי מהחנות עמוס בשקיות, שכבר בקושי יכולתי לפתוח את האוטו, או בכלל, להוציא את המפתחות מהכיס. נלחמתי עם הכיס בעזרת האצבע הפנויה היחידה שלי, הזרת. לכולן היה כבר בן זוג.

צחקתי לעצמי, עוד בדיחה מצוינת הארי!

לאחר כמה דקות של לוחמה בכיס הג׳ינס האחורי, הוצאתי את המפתחות מכיסי, פותח במהירות את הבגאז׳ ומניח בפנים את השקיות הכבדות, לאחר שעשיתי זאת נכנסתי במהירות לאוטו, כששמתי לב שהתחיל לרדת שלג, ולעזאזל, היה קר מספיק גם בלי השלג המזוין.

הרמתי את מבטי לשמיים לשניה, שם לב שכבר חושך. כנראה שהקניות האלו לקחו לי יותר זמן משחשבתי.

יצאתי מפארק החניה הגדול, שם לב לבחור ההוא, עם העיניים הכחולות מהחנות, נלחם עם המטריה שלו ומנסה לפתוח אותה, ועד שהצליח, המטריה כבר עפה לה ברוח, גיכחתי לעצמי. פתחתי את החלון מעט.

״היי!״ קראתי לעברו, הוא הפנה אליי את מבטו, הוא הסתכל עליי במבט שואל, ״אתה צריך טרמפ?״ שאלתי, הוא נשך את שפתיו, כנראה מתלבט?

לאחר כמה שניות של התלבטות הוא התקרב למכונית שלי, מהנהן פעמים רבות, ״אני אשמח, תודה רבה לך!״ הוא נכנס למושב הקדמי לידי.

״תודה רבה לך!״ הוא הודה שוב בזמן שחגר את החגורה, ילד מחונך בהחלט, גיכחתי לעצמי.

״אין על מה... אני מניח, זאת כנראה רוח החג שהשתלטה עליי.״ גיכחתי, הוא צחקק בשקט, וכנראה מנימוס, כי הבדיחות שלי כל כך מפגרות ומטופשות, בצורה שרק אני ואנשים עם הומור משובש לגמרי יכולים לצחוק מהן.

אבל הן מצחיקות!

״אז... תגיד לי, איך אמרת שקוראים לך?״ שאלתי, ״לואי,״ ענה, ״הו, אז... לואי, מאיפה אתה יודע שאני לא איזה פדופיל שרק רוצה לאנוס אותך, ואז, לזרוק אותך לכלבים?״ פניו החווירו בשנייה. ״א- אתה אחד כזה?״ הוא פער את עיניו והתרחק ממני, נצמד לדלת המכונית.

״ב- בבקשה אל תפגע בי אני, אני אתן לך מה שאתה רוצה רק א-״ קטעתי אותו, מגחך, ״תירגע, ילד, אני רק צחקתי.״ גלגלתי את עיניי, ״הו. רק צחקת.״ הוא ציחקק, ״כבר חשבתי שאתה הולך ל-״ צחוקו גבר יותר ויותר, מה עובר על הבחור?

״אני לא ילד.״ העיר, הוא שילב את ידיו באי רצון, בדיוק כמו ילד קטן. ״אתה לא ילד.״ הסכמתי איתו, זאת אומרת, בראש שלי, כמובן שהוא רק ילד מתבגר, טוב, הוא לא בן שמונה עשרה עדיין, וזה משהו.

אבל הסכמתי איתו... בציבור. זו המילה? אני מניח.

״תפנה פה,״ הוא העיר, ולא שמתי לב בכלל שהתחלתי לנסוע. ״פנייה הבאה שמאלה ואז בכיכר ישר.״ הוא הדריך ומילאתי את דבריו, בפנייה פניתי שמאלה, ואחרי הכיכר ישר, המשכתי לנסוע ישר, ״היית צריך לפנות שמאלה!״ הוא העיר בהיסוס.

״יכולת לומר!״ השתדלתי להישאר מאופק, ״א- אני מצטער.״ הוא התנצל, ואז שתק פתאום, ״זה בסדר, לא התכוונתי להרים עליך את הקול...״ מלמלתי.

״בסדר, עכשיו יש לנו יותר זמן להכיר.״ פתאום הוא אמר, ״פתאום נזכרתי שאין לי אפילו מושג איך קוראים לך.״ העיר, ״הארי סטיילס,״ אמרתי בקרירות, שום דבר, ואף אחד, לא יכל להסביר או לפענח את מצב הרוח שלי, אף פעם.

״אוקיי, אז הארולד, אני לואי טומלינסון, כמו שאתה כבר יודע, זאת אומרת, אתה יודע רק את הדם הפרטי אבל, הנה, עכשיו אתה יודע גם את שם המשפחה, נחמד להכיר אותך. ותפנה פה ימינה.״ הוא אמר, טומלינסון? מאיפה זה מוכר לי? ״זה הארי.״ תיקנתי, ״כן, הארולד, זה מה שאמרתי.״ הוא אמר בשובבות, חייכתי חיוך זחוח, ״אוקיי, אז ככה זה?״ שאלתי, הוא משך בכתפיו, מצחקק.

״תפנה פה שמאלה, ותמשיך ישר, זו דרך קיצור ישר לבית שלי.״ הוא אמר, הנהנתי, ממלא את בקשותיו. ״לבית של דודה שלי יותר נכון.״ אמר, משכתי בכתפי. פניתי שמאלה, והמשכתי ישר, עד שהגענו לבית אפור וגדול, מאוד. ״זה כאן, עצור.״ הוא אמר. עצרתי, פותח את מנעולי הדלתות, הוא פתח את הדלת ויצא לבחוץ, מהדק את מעילו לגופו, ״היה נעים להכיר אותך, הארולד!״ הוא אמר בחיוך, ״תודה רבה על הטרמפ!״ הוא נופף בידו, ובמילים אלו, הסתובב ו... הלך.

-

התעוררתי בבוקר, משפשף את עיניי, עוד ארבעה ימים לחג המולד! שיעברו כמה שיותר מהר, בבקשה!

הדלקתי את המחשב, מפעיל את הפלייליסט שלי, נכנסתי לשירותים, שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים, יצאתי מחדר השירותים שבחדרי, ניגשתי לארון ושמתי על עצמי טרנינג שחור, אפילו שרוב הזמן אני עם הסקיני המוכר, בבית... פחות, אני מעדיף שיהיה לי כמה שיותר נוח בבית. סידרתי את הכובע לאחור, כמו שאני אוהב, ונשארתי ללא חולצה.

פתאום שמעתי צרחות מלמטה, של נשים, כמובן. מה לעזאזל קרה?!

אני מקווה שהשארתי אתכן במתח :}