ארבע אחר הצהריים, קמתי מהמיטה ושפשפתי את עיניי, כבר התחילו להעלות לפה את החפצים של המשפחה ההיא, טומנילסן, או משהו כזה.
וכל ארגז אחד שלהם שעלה, ארגז אחד של ג׳מה ירד. לעזאזל. אני לא יכול אפילו לחשוב על זה. ג׳מה תעזוב את הבית לטובת משפחה של... לא יודע, לא אכפת לי, פשוט... שלא יבואו! זה יותר מדי לבקש?!
״הארי?״ ג׳מה קראה בעדינות מפתח החדר. ״מה?״ השבתי בקרירות, ואני אומר שוב, אף אחד לא יכול להסביר את מצב הרוח שלי, אף אחד.
״אתה יודע, אני לא עוברת כל כך רחוק מכאן, זו נסיעה של בערך רבע שעה מכאן.״ משכתי בכתפיי, התיישבתי על המיטה.
רבע שעה. אני אצטרך לנסוע רבע פאקינג שעה, חמש עשרה דקות. תשע מאות שניות. בשביל להגיע לבית של אחותי, בשביל לראות את אחותי.
״למה את צריכה לעזוב בכלל?״ שאלתי, משפשף את עייני ומוציא מהן את הדברים המגעילים שתמיד יש בעיניים אחרי שינה.
״הארי, אני ומייקל פשוט החלטנו לעבור לגור ביחד, זה לא משהו שאני יכולה להסביר לך בדיוק...״
היא מילמלה. ״אבל אני מבטיחה לך שאהיה פה המון, וחוץ מזה, זה לא שאנחנו נפרדים לנצח, אני רק עוברת לבית במרחק רבע שעה מכאן,״ היא חזרה על דבריה בחיוך, היא ניסתה לעודד אותי.
״ואת תיהי פה בחג נכון?״ שאלתי בציפייה, היא הנהנה ברוך, ״כמובן שאהיה.״ היא חייכה אליי, התקרבתי אליה ומשכתי אותה לחיבוק ארוך, אפילו אני בעצמי לא יודע למה הייתי עצוב כזה.
שקעתי במין... דיכאון. אני לא יודע על מה בדיוק, אבל תנו לי לספר לכם משהו. אני לא חברותי במיוחד. זאת אומרת, כמובן שאני יכול להעמיד פני נחמד וכיפי בפני אנשים. אני אני כמעט ואף פעם לא רוצה.
יש סוג מסויים של אנשים שאני אוהב להתקרב אליהם, בעיקר אנשים... איך אקרא לזה? משונים, כמו, אוהבים לנסות דברים חדשים, אוהבים דברים שלא כולם אוהבים. ועד כה זה סוג החברים שיש לי עכשיו.
״תדבר איתי כבר, אוקי?״ היא ביקשה, הנהנתי. ואז היא יצאה מהחדר.
אלוהים, איך תמיד אני יודע לגרום לכל זבוב להיות פיל? אני כזה דרמטי לפעמים.
ירדתי במדרגות אחרי ג׳מה, שם לב לכמות הארגזים שהיתה במטבח, ״הו! הארי, טוב שהתעוררת, תעזור להם בבקשה לשים את הארגזים בחדרים!״ אמא ביקשה, הנהנתי, ״את הארגזים האלה שים בחדר של ג׳מה,״ היא הצביעה על ארגזים שעליהם היה כתוב בשחור לואי, עם לב שחור וקטן, וכך זה היה גם עם כל שאר הארגזים, שם ולב שחור וקטן.
אז הזין הזה הולך לגור בחדר של אחותי לזמן ממושך מעכשיו? לואי? זה שם של יונה! אם כבר היו קוראים לו... קווין, קווין זה שם מגניב. (- קלטתן מה עשיתי פה? =>)
בלית ברירה הערמתי את הארגזים בין ידי, הטחתי אותם על רצפת החדר לשעבר של ג׳מה, תוהה לרגע אם היו שם דברים שבירים, אבל רק לרגע, בכל זאת שום קול התנפצות לא נשמע.
ירדתי שוב לסלון, ועל הארגזים שעכשיו הרמתי היה כתוב מארק & ג'ואנה ועם הלב השחור והקטן, שמתי אותם בחדר שאימא אמרה לי, וכך עשיתי גם עם כל שאר הארגזים, עם עזרה של הסבלים כמובן.
התיישבתי על הספה, פורס את ידי לצדדים, נושף בתסכול, המשפחה הזאת יכולה ללכת להזדיין מצדי, וגם ה... אימא הזאת! היא היתה חייבת להתנדב לחרא הזה? היא לא יכלה לשאול, להתייעץ?!
״הארי מותק, תתעודד, עוד יומיים לחג המולד.״ אימא התיישבה לידי, נושקת ללחי. חיבקתי אותה בעזרת יד אחת, היא התכרבלה לתוכי, מורידה את הכובע ההפוך מראשי ושמה על ראשה.
״שלא תגיד שאין לך אימא מגניבה.״ העירה, גיכחתי.
״הכי מגניבה שיש, ללא ספק.״ הודיתי, היא באמת מגניבה, במידה, כמובן. היא... כיפית, לא כמו רוב האימהות, היא מביכה לפעמים, טוב, הרבה לפעמים, אבל אני אוהב אותה, היא אימא שלי. והיא הכי טובה שיכולתי לבקש, אם להיות כנה.
צחקנו שנינו ונישקתי ללחייה, אני חייב להודות שהיום הזה היה די... בסדר. די בסדר...
״קדימה, עכשיו לך תעשה את הסידורים האחרונים בכל החדרים, קדימה, אחת שתיים!״ היא הקימה אותי מהספה, איך האישה הזו תמיד יודעת להרוס! חייכתי לעצמי, ״אבל מה אית-״ התחלתי לומר אך היא קטעה אותי.
״הארי, יקירי, שכחת מי עבדה פה ואפתה, עשתה סידורים, סידרה הכל שיהיה כמו שצריך בזמן שאתה ישנת ובכית על כמה מסכן אתה?״ שתקתי, ״נכון, זו אני, אז קדימה, תזיז את התחת שלך.״ צחקתי, משכתי אותה לחיבוק ארוך. ״איך זכיתי באימא הכי מגניבה בעולם?״ אמרתי, ״מה אגיד לך? היה לך המון מזל.״ חייכתי. ״יש לי ברירה אלא לעלות ולסדר את כל החדרים?״ שאלתי בהיסוס.
״הארי.. אני במחזור, אז אל תעצבן אותי בבקשה, ותעשה את מה שביקשתי ממך, לעזאזל!״ היא הרימה את קולה קצת, וכך למדתי, לא להתעסק עם נשים במחזור.
בגלל זה אני אוהב להיות הומו, בלי שגעונות של החברה שבמחזור, ובלי לנסות להבין אותה או כל משפט שיוצא לה מהפה. נשים הן פשוט כל כך מסובכות.
״א- אוקיי, רק אל תאכלי אותי!״ גיכחתי והלכתי לסייר בין החדרים.
-
לאחר שעברתי בין כמעט כל החדרים המזוינים של המשפחה המזוינת, הגעתי לחדר האחרון, של ה... לואי הזה אם אני לא טועה. נשענתי על המשקוף, סורק את החדר ובודק אם יש משהו שלא במקום.
תמונה ממוסגרת של ילד קטן, שכנראה נפלה מהארגז, התקרבתי כדי להרים אותה, הילד היה מוכר, הוא הזכיר לי מישהו, אך לא יכולתי לשים את האצבע על מי זה היה.
הסתכלתי על התמונה מקרוב, סורק את תווי פניו של הילד, טוב, הוא בטח ילד מכוער מאוד, רואים, אז כנראה שאני אהיה חייב לסבול אותו.
די די תסלחו לי על מה שכתבתי דברים כאלה על לואי ;(( ברור שאני חושבת שהוא היה וגם עכשיו ילד מושלם ❤
YOU ARE READING
Christmas shopping ❁ Larry Stylinson
Fanfic״חג שמח...״ הארי מלמל מאחורי, טון קולו מעיד על... אכזבה? סובבתי את ראשי, רואה את הארי נושך את שפתיו, עיניו מושפלות וקצות פיו למעלה. אני מקווה שזה יהיה חג שמח. • פורסם בתאריך 7/3/2017 • • דירוג הכי גבוה: #3 בספרות חובבים 17.11.2017 • *פאנפיק על לארי...
