Christmas shopping ❁ Larry Stylinson

25

מחסום הכתיבה מתפוגג לאט לאט סופסוף!
עוד כמה פרקים יש סמאט 👌🏼😂

LOUIS

״קדימה, חוזרים עכשיו.״ הארי הודיע, הוא אחז בידי וזרקתי מבט נוסף על העיר הנהדרת, יכולתי לראות את כולה מעין לונדון, זה היה מראה פשוט מדהים כל כך. חיכינו כמה שניות נוספות עד שהגלגל עצר לגמרי ואיפשר לנו לרדת.

הו... אני מקווה שזה יהיה יום טוב! הוא התחיל טוב, לפחות, הארי איחל לי מזל טוב, יותר מזה, הוא זכר את יום ההולדת שלי!

״מה התכניות?״ שאלתי את הארי, הוא חייך לעברי, ידינו עדיין מחזיקות אחת את השנייה, זה מתחיל להיות די מביך כשידי מתחילות להזיע מהלחץ, אבל בסך הכל אני מקווה שהארי לא מרגיש את זה, אני מנסה, לפחות, להתעלם מההרגשה הדביקה.

״אנחנו... נחזור הביתה... ולך יהיה... יום הולדת שמח.״ חיוכו גדל, חושף שתי גומות עמוקות, אני אוהב אותן כל כך. ״אני אוהב את הגומות שלך.״ ציחקקתי, קברתי את אצבעי באחת מהן, זאת הרגשה מוזרה, מצחיקה כזו, אני אוהב את זה.

הארי נשך את שפתיו, אבל חיוכו עדיין נשאר על שפתיו. ״אין לי כוח לרכבת עכשיו.״ מלמלתי,
״לאף אחד אין,״ הארי מלמל, ״הו, באמת?״ שאלתי, אני אוהב את הרכבת!

-

האוטובוס עצר בתחנה הקרובה ביותר לבית של הארולד, ירדנו מהאוטובוס, כבר היה ערב, כל מה שרציתי היה לישון כאן, ועכשיו.

התהלכנו לכיוון הבית בכפור המקפיא, הידקתי את מעילי לגופי, היה לי קר כל כך, אבל בכל מגע קטן שנוצר עם הארי, אפילו בטעות, כל גופי מתחמם מיד.

הגענו למדרגות שמובילו לדלת הכניסה לביתו של הארולד, ידינו היו כבר משולבות, עמדתי לדפוק על דלת הבית, אבל הארי עצר אותי, הסתכלתי עליו במבט שואל. הוא ניתק את ידינו ומיד לאחר מכן דפק על הדלת בעצמו. זה די איכזב אותי, למען האמת.

כשהדלת נפתחה, חושך זה כל מה שהיה בבית, מה, יש הפסקת חשמל או- ״הפתעה!״ צעקה קטעה את מחשבותיי, קפצתי במקומי מהבהלה, שומע צחקוק קטן מכיוונו של הארולד.

חיוך גדול תפס את מקומו בין שפתיי, ״ידעת על זה?״ שאלתי את הארי בחיוך, הוא משך בכתפיו, מחייך אליי בחזרה, אני נשבע, זה יום ההולדת הטוב ביותר!

קונפטי צבעוני וזוהר נפל על שיערי, בלונים היו מפוזרים ברחבי הבית והיה בלון אחד שתפס את מבטי, יותר נכון, שני בלונים.

הם היו בצורת המספר שמונה עשרה, בצבעים ירוק וכחול, הספרה אחת בצבע כחול, והספרה שמונה בצבע ירוק. למה דווקא ירוק וכחול?

נשכתי את שפתיי, בחיי שלא ציפיתי לכזו הפתעה, ״א- אני אוהב אתכם כל כך, אני נשבע.״ חייכתי,  אמי ניגשה אליי וחיבקה אותי, הידקתי את החיבוק, אהבתי את אימא שלי יותר מהכל. ואני עדיין אוהב.

״גם את הארי אתה אוהב, אני טועה?״ לוטי התחכמה, גלגלתי את עייני, צחקוק נפלט מבין שפתיי וטרפתי אותה בחיבוק, לחיבוק הצטרפו כולם, פיזי, דייזי, פיבי, דוריס, ארנסט ואפילו אבא!

אבל הארי לא... הארי לא היה שם.

ניתקנו את החיבוק, כולם היו מחויכים ושמחים, וגם אני כמובן, אבל חלק מסוים בי היה די... לא. הארי די איכזב אותי.

צפיתי על הארי מסתכל עלינו, שעון על משקוף הדלת, הוא התקדם אליי בצעדים מהירים ובשנייה הטיח את שפתיו על שלי, ידיו החזיקו בפניי בזמן שידיי היו שמוטות לצידי גופי, שמחתי, שמחתי כל כך כי זה כמו... לפרסם את זה שאנחנו במערכת יחסים, לא?

בטני התהפכה שוב ושוב, חיוך קטן עלה על שפתיו של הארי במהלך הנשיקה, והופתעתי לאור העובדה שהוא היה זה שחייך ראשון, מיד חייכתי חזרה.

אבל לא יכולתי לגעת בו בחזרה, זאת אומרת, לא לגעת בו, רק- הו, אתם מבינים את הכוונה שלי, כי זה היה בציבור! ההורים שלנו צפו! זה היה כל כך מביך! כל מה שאני יכול לעשות זה לעלות על קצות אצבעותיי ולהעמיק את הנשיקה קצת יותר. 

לא פתחתי את פי כשלשונו של הארי עברה על שפתיי כמבקשת אישור, זאת אומרת, כבר אמרתי שאנחנו בציבור? זה יכל להיות מביך אם לא הייתי יודע לעמוד בפיתויים.

באיטיות מייסרת שפתינו התנתקו אחת מהשנייה, שפתיי עקצצו והרגשתי את ליבי כמעט ופורץ מחזי, הארי חייך חיוך זחוח, ונשך את שפתיו, פחדתי להסתכל סביב אך מזווית העין שלי ראיתי את לוטי מכסה את פיה ואת פיזי מקפצת במקום בשמחה.

צרחה קטנה וגבוהה נפלטה מפיה של דייזי, פיבי הייתה ביישנית יותר, ״אלוהים אדירים...״ לוטי פלטה, ״עשיתם את זה כבר?״ פיזי שאלה, ״עשינו מה?״ שאלתי, יכולתי לשמוע צחקוק מאחוריי, קולו הנמוך של הארי.

״הו... פיזי... פיזי! מה? ל- לא! ממש לא!״ ביטלתי את דבריה, הילדה הזאת משוגעת... ״בקרוב.״ הארי לחש באוזני, הסמקתי אפילו יותר משכבר הסמקתי, נשכתי את שפתי, הוא לא רציני.

״מ-מה זה?! זה היה בקרוב שאני שמעתי שם, הארי?!״ דייזי צווחה, אני עוד אהרוג אותה יום אחד! הוא ציחקק מאחורי, ״אני ממש שמחה בשבילכם, בנים! לארי!״ אן מחאה כפיים, ״אני מקווה שיהיה לכם טוב!״ אימא איחלה, חייכתי לעבריהם, הארי כרך את זרועותיו מסביב למותניי, שיערות גופי סמרו אך למזלי הייתי לבוש בסוודר לבן אז לא יכלו לשים לב לכך.

״אני שמח שמצאת מישהו בשבילך לבסוף.״ אבא אמר, היה לו חיוך מזוייף, אבל זה בסדר מצידי, אני מודע לכך שאבא הוא הומופוב קיצוני ביותר, אבל זה נחמד שהוא מנסה למעני... חייכתי לעברו, בכל זאת אני שמח לראות שהמשפחה שלי תומכת בי, שמח כל כך.