החברה הכי טובה שלי

פרק 1

פרק ראשוןןןןןןןןןןןןן והו מתרגשות כמוני?

~~

שתיתי עוד שוט של ויסקי שצרם לי בגרון, אך כבר התרגלתי לתחושה הזאת, זה אני במשך כל יום במשך החמש שנים האחרונות.

כל פעם מחדש עלתה לי המחשבה לראשי, איך סופיה הייתה אוהבת לשתות ככה, איך הגרון שלה עוד שרד את המשקה השורף כל פעם מחדש.

סופיה, כמה שהיא הייתה שותה תמיד היה מרגיש שזה אף פעם לא מספיק לה. היה מרגיש שהיא יכולה לשתות ולעולם לא להשתכר.

כבוד.

אך איך זה בכלל אפשרי? איך אפשר לשתות ככה, איך הגרון שורד את השריפה הזאת בגרון כל פעם מחדש?

תאכלס, עכשיו אני כבר יכול לענות על זה בעצמי.

הרמתי את מבטי מהכוס, מתגלות בפניי עיניים פלרטטניות של עוד בחורה שכל מה שברצונה זה לנסות לסיים איתי את הלילה בביתה, ואז למחרת בבוקר לא לראות אותי שוב יותר לעולם מאחר שאני נעלם דרך החלון.

חלון. כמו שהייתי נכנס ויוצא עוד מהחלון שלה.

הלב שלי החל לדפוק בקצב מסחרר והבטן התהפכה, מרגיש שזה הזמן לעוד כוסית.

סימנתי לברמן למלא לי את הכוס הריקנית, שהיא בדיוק כמו החיים שלי, וכך הוא עשה.

לקחתי את הכוס, ממלא עוד את עצמי ברעל, משאיר את הכוס ריקנית עוד הפעם, מזכיר לעצמי עד כמה שאני ריקני וניגשתי אל אותה בחורה ובלי הרבה מידי דיבורים אמרתי לה-

״בואי נעוף מפה.״ וכך היא הובילה אותנו אל ביתה, העברנו את הלילה יחדיו, גורמת לי לדמיין את אהובתי במקומה.

כי אף פעם ושום אחת, לא הזכירה לי אותה, את האחת שלי. ולא משנה כמה כבר היו לי, וכמה פעמים עשיתי, אותה אחת תמיד נשארה ונחקקה בזיכרון, ושם היא תישאר לעד.

קמתי בבוקר, עף מהבית של אותה אחת שאפילו את השם שלה אני לא יודע, כמו כל שאר הבנות ונוסע אל ביתי.

אולי אני מניאק ואולי זבל, ״שוכב ובורח״, אבל את האמת, אף אחת עדיין מכל מי שהייתי איתה לא הייתה מעבר לעוד אחת שרוצה להעביר את הלילה עם מישהו.

הייתי מסריח מאלכוהול, ורק רציתי להוריד את הריח הזה ממני. עם כמה שאני אוהב את הדבר הזה שרוצח אותי, אני לא יכול לסבול אותו ואת מה שהוא גורם לי.