החברה הכי טובה שלי

פרק 2

רציתי להגיד תודה ענקית לכל האהבה והחום, התגובות וההצבעות, זה באמת לא מובן מאליו. תודה ענקית, אוהבת המון!

~~

שישה ימים.
נשארו רק עוד שישה ימים.

עכשיו אני במשרד שלי, מתקתק כל מיני הקלדות במחשב וארגונים אחרונים. אני רוצה לסיים הכל כבר עכשיו מאשר שכשאני אחזור תהיה לי ערימה.

אני המנהל מחלקה של התחום שבו אני עוסק, היו כבר שמועות שרוצים להעביר אותי להיות סגן המנהל עצמו, אבל עד אז יש זמן.

כמו שאמרתי, במשך החמש שנים אחרונות רוב זמני היה בלימודים והשקעה, כל זה כדי שאני לא אאבד את האנושיות שבי.

ידעתי שאין עם מי לדבר על זה, ושאני צריך לשמור את זה איתי, לכן העדפתי לטמון את ראשי בלמידה ולא להוציאו עד שאגיע למקומות שרציתי.

כי אני מאמין שרק בעבודה קשה מקבלים גמול, ללא עבודה קשה, אין למה לצפות.

לאחר שסיימתי את כל מה שהיה לי על השולחן בפחות משעתיים, ומדובר בכמות ענקית שהייתי צריך לסיים, נשענתי על הכיסא שלי ברווחה.
נשמעו דפיקות בדלת, שאחריהן התגלה המנהל שלי.

״כיילב?״ שאל בעודו כבר עומד בתוך המשרד שלי, שינה את סדר האירועים שקודם לדפוק לשאול כיילב ואז להיכנס, אבל הוא המנהל בסופו של דבר.

״כן קונור?״ שאלתי.

וכן זה אותו קונור שישב ליד נעמי בכיתה, אותו קונור שלמד איתנו, אותו קונור שנעמי התיישבה לידו וניסתה לגרום לי לקנא. רק מלחשוב על זה חיוך עולה על פניי.

וכן זה מצחיק שהוא המנהל שלי, אבל מה לעשות שהוא קיבל את החברה של אביו בירושה ועכשיו הוא המנהל שלה.

״אני צריך לדבר איתך.״ אמר.

״אני שומע.״ חייכתי והוא התקרב אל שולחני.

״רציתי לבקש ממך להיות אחראי במקומי בשבוע הבא, אני לא אהיה פה ואני צריך מישהו שאני סומך עליו, כמוך. אתה תוכל?״ שאל, גרם לי לתחושה טובה והבנה שאני באמת נכס למקום הזה.

״מצטער אחי, אני גם רציתי להגיד לך שאני לא אהיה פה במשך השבוע הבא, אני אהיה באנגליה.״ אמרתי ועיניו נפערו.

״די, גם אני. איזה קטע,״ אמר, חשב לשנייה ואז המשיך-

״שנייה, אתה גם הוזמנת למחזה של נעמי?״ הנהנתי.