-פנדורה-
"מה לעזאזל, אשטון?" צרחתי, רוקעת לתוך ביתו.
לאחר שיחת הטלפון הכרחתי את אמא שלי להסיע אותי לפה, מתכננת במדויק מה עמדתי להגיד ולעשות.
אני לא אהסס אפילו להכות אותו.
לעזאזל, אני בטח אבעט במקום הרגיש שלו.
בגלל הטיפשות שלו אני עמדתי לקבל ציון נמוך, אבל סירבתי לתת לעצמי להימשך למטה בגלל אשטון.
אנחנו נמצא מחדש את התינוקת הזאת, אפילו אם זה אומר לבקר מחדש את המזללה המטופשת הזו מיליון פעמים.
ניווטתי את דרכי אל הסלון שלו וזרקתי את עצמי מטה על הספה, קוברת את פניי לתוך כרית.
זה לא יכול לקרות.
"לא עבר אפילו יום, אשטון!" גנחתי, הקול שלי יוצא כיבבה עמומה.
"אני יודע," אשטון נאנח, מושיב את עצמו לצידי, "אבל את יודעת, יכול היה להיות גרוע יותר."
"איך זה יכול היה להיות גרוע יותר?" שאלתי, לוקחת את הכרית ונועצת בו מבט מריר.
הוא רק משך בכתפיו, מתופף את אצבעותיו כנגד ירכיו. זה כל מה שהוא עשה ככל הנראה, לתופף מקצבים על דברים.
אני מבינה שהוא בקטע של תופים, אבל הוא לא היה מסוגל לשתוק לשתי דקות?
גנחתי, זורקת את ראשי לאחור בייאוש.
"אז איך לעזאזל אתה אמור למצוא את זה?"
"אני לא יודע!" הוא קרא, חובט את ידיו בחוזקה על הספה, "את החכמה מבינינו!"
"זו הסיבה שביקשת מימני לבוא?" שאלתי במרירות, "כי אני חכמה?"
"איזו סיבה אחרת?" הוא לגלג, גורם לחזי להתהדק בכאב.
נותרתי שקטה, בוחנת את ציפורניי ומנסה לעצור בעד עצמי מלבכות. לא הבנתי למה זה פגע בי כל כך, הוא אמר דברים גרועים יותר בעבר. שיערתי שהלחץ מהתינוק השפיע עלי, ואשטון היה רק הדובדבן שבקצפת של עוגה ממש מחורבנת.
בכל מקרא, זה כאב.
"דורה." אשטון אמר ברכות, ממקם את כפות רגליו הגדולות על שולחן הקפה שלפנינו.
פניי קדרו, הכינוי גורם לי להתחלחל. למה הם התעקשו לקרוא לי דורה?
"אל תקרא לי ככה." נהמתי, מסובבת את ראשי כדי להסתכל עליו.
"סליחה." הוא צחקק, עיניו פוגשות בשלי.
עצרתי, הלסת שלי נפתחת מעט כאשר עיכלתי מה הוא אמר הרגע.
האם הוא- לא... אין מצב.
"אתה התנצלת כרגע?" אני חייכתי, צופה בלחייו מסמיקות בגוון מקסים של ורוד.
YOU ARE READING
project daddy/ מתורגם
Romance"את יכולה לקרוא לי אבאל'ה" "אתה לא יכול להיות רציני" .... הסיפור הזה הוא פאנפיק של 5seconds of summer . את הטייזר+ תרגמה lovelyli33 ,ואני שיניתי ממש טיפה ,והכותבת המוכשרת שכתבה את הסיפור esmereldah .
