על אהבה ושטויות אחרות

מי אני אל מול הים?

מי אני אל מול הכחול הזה, הגדול הזה.
מי אני אל מול הגלים האלה שמתנפצים ומגיעים אל סופם.
מי אני אל מול האין סוף הזה שלא נגמר.
מי אני אל מול השמיים המשתקפים במים.
מי אני אל מול גרגירי החול הקטנים האלה שנמצאים בכל מקום. קטנים אך גדולים. כל כך משמעותיים.
מי אני אל מול הרוח הזו שאוכלת לי את הסיגריה.
מי אני אל מול הקצף הלבן שמזכיר לי אמבטיה.
מי אני אל מול כובעים לבנים של שתי זקנים שמשתזפים.
מי אני אל מול ילד קטן בבגד ים שאוסף בדלים של סיגריות כדיי לקבל ארטיק בחינם. מי אני אל מול כל הגדול הזה? הדבר הזה , העצום הזה?.
מי אני שיושבת פה ומסתכלת? מי אני ששואלת, ומנסה להבין?
מה זה כל הגדול הזה, מי ברא את זה? מי הגדול הזה שעשה את זה?
לאן מגיע האין סוף, והאם יש לו סוף?
האם הים אי פעם נגמר, האם הרוח מתעייפת?
האם אני, דבר כל כך קטן, משמעותית בכל הגדול הזה?
האם שובר גלים באמת שובר את הגלים, או שהם חזקים מכדי שמישהו ישבור אותם?
האם אני חזקה מספיק בכדי שלא ישברו אותי?
ואני שואלת, והגלים עונים לי אחד אחד. מתנפצים להם בלי שאף אחד יפריע. מרעישים בשקט, שקטים ברעשם.
מגוחכת. כל כך קטנה ומגוחכת למולם.