על אהבה ושטויות אחרות

נאהב

הגורל שלנו.
האם לעולם נאהב אחד את השני מרחוק?
האם לעולם נתראה פעם בחודשיים? נירצה רק עוד ועוד אך נחסום את עצמינו.
זה העולם שחוסם אותנו.
האם לעולם אחשוב עלייך בזמן שאני עם בנים אחרים? האם לעולם אתעצבן על בנות שמגיבות לך על עוד תמונה מדהימה עם גיטרה, ואז אכעס על עצמי שהתעצבנתי?
הרי, אני לא אוהבת אותך.
נכון? נכון?
ואתה לא טוב לי. ואתה רע לי. ואתה ככה וככה.
ואני כל כך מתגעגעת. ומשתדלת לא לחשוב עלייך כי אתה רחוק . וכי אתה לא הוא ולא הוא.
וכי , לא יודעת.. כי לא נתתי לנו הזדמנות. ואולי בחיים גם לא אתן. ומאז ולעולם ארגיש פיספוס.
מתי ניתן לעצמנו לאהוב?. מתי, יקירי? מתי נפסיק לחסום את עצמנו?
אני רק מחכה לרגע הזה. ליום בו נבין שזה מאז ומתמיד היה רק אנחנו. שנינו, בלי אף אחד אחר. מתרצים לעצמנו תירוצים על למה לא.. במקום באמת לנסות.
אולי יום אחד. עוד כמה שנים. אולי אז נחייה. אולי אז נבין. אולי אז נאהב, כשיהיה לנו זמן ומקום.
אמן שאז נאהב..