על אהבה ושטויות אחרות

קחו אותי.

אני כואבת את כאב הזכרונות שלי.
משלה את עצמי שזה מה שמחזיק אותי מוכנה להגן על רגושתיי המשתוללים.
אני תופסת את ראשי חזק בשתי ידיי ופוקדת על נתיב הרגש לעצור את הבלאגן שהוא עושה לי במוח,
אבל זה לא עוזר.
כי אני חסרת תקנה כבר.
ההגיון שלי לא פועל כי אני מבולבלת,
ולא יודעת,
ונושמת חזק חזק חזק ואז מרפה הכל.
מים.
רק אתם יכולים להחזיק אותי שלמה , חייה.
קחו אותי. קחו אותי מהרעש, מהבלאגן.
תכנסו אל החלל שנוצר בי על ידי אנשים שפגעו בי והלכו.
הלכו. הלכו ולא מנסים לחזור. הלכו ולא מבינים אותי.
אני כמהה לאלה שמבינים,
אלה שידעו לומר לי שזה בסדר.
שהבלאגן הזה נוצר מהחיים הללו
והמחשבות האלה שלא מפסיקות,
הן רק עוד חומה שבניתי לעצמי כדי שלא יתקפו אותי .
אני רוצה את אלה שמבינים שהחומה שנפלה - נפלה עליי, על זו שבנתה אותה.
היא נפלה וריסקה כל עצם שעוד נותרה שלמה בי
ועכשיו אני דחליל שבור, הרוס
בובה מעץ,
משוגעת,
מפחידה,
נוצרתי כדי להרחיק מן השדה את הציפורים התוקפות.