נ.מ אלכס
הרשתי לאמא של מל להגיד לה שלום בכל זאת הבת שלה בבית חולים ומגיע לה לראות אותה.. סליחה לא אותה אלה מה שנגרם לה בגללה.
היא לא זוכרת כלום, היא שונאת אותי, ואני לא יכול להתקרב אליה כי היא מפחדת ממני ואני מפחד ממנה.. אני מפחד שהכל ילך לפח כל מה שבנינו
אני פאקינג אוהב אותה
אני לא מסוגל לוותר עליה ככה!!
נ.מ מל
הרופאים באו לבדוק אותי ולעשות לי מבחני זיכרון, הכל התחיל לחזור אליי המשפחה, החברים, אמא שלי חוץ מדבר אחד מי זה לעזעזל אלכס הזה?
יולי סיפרה לי שהיא ורונן ביחד ואת האמת שמחתי בשבילם אפילו שרונן פעם היה אהבת חיי ולא יכלתי לדמיין אותו עם משהי אחרת אבל עכשיו הכל אחרת לא אכפת לי מאף בן חוץ מאחד..
"יולי"
אמרתי לה כשהיא ישבה לידי ולא הפסיקה לדבר על רונן, חמוד אבל חופר
"אה?"
"מי זה אלכס"
שאלתי אותה ולפתע דממה היא לא זזה לא דיברה לא כלום רק בלעה רוק ומצמצה מהר הוא בטח ממש הפחיד אותה באותו יום..
"זה משהו לא טוב"..
משהו לא טוב?, אלוהים מי זה??
"אני מכירה אותו?"
"לא"
"מה הוא עשה פה?"
"טןב מה זו החקירה הזאת אומרים לך לא טוב אז לא טוב תשחררי"
לפתע היא קמה וצעקה עליי בעצבים ופחד נבהלתי לא מהצעקות שלה או משהו אלה שהיא מפחדת ממנו ומשהו בו לא הפחיד אותי..
היא יצאה ואחריה נכנסה אחותי
"מה קורה קטנה?"
"מה קורה?"
"חותכת, נפגעת עוד משהו?"
"כן, יש לי כאב בטן"
"חח"
אחותי צחקה וגם אני מגיל קטן יש לי בעיות עם הגוף תמיד יש כאבים לא מוסברים הרבה פעמים חשבו שזה סרטן התוספתן או משהו אחר לא יודעת אבל המון בעיות. עד עכשיו לא יודעים מה זה..
"תגידי רגע?"
"מה?"
"איפה הטלפון שלי?"
"באמת הופתעתי שהחזקת מעמד בלי להיות שקועה בו"
"חח נו ברצינות"
"קחי הכל פה"
"יופי"
"טוב שומעת אני אחזור תכף אני אתן לך לנוח"
"טוב אוהבת"
היא יצאה ואחריה אף אחד לא נכנס, תודה לאל שקטטט
נו איפההה זהה!! הסתכלתי באנשי קשר מנסה למצוא משהו בשם אלכס אז נכנסתי לוואצאפ רואה תמונות של אנשים לפתע נעצרתי
תמונה שלי מתנשקת איתו ביםם
לחצתי על השיחה ורשמתי
"היי"
וישר הוא התחבר וכתב חזרה
"היי"
"אני מכירה אותך"
"באמת מאיפה?"
"מהתמונה"
"יש לך תמונה שלי😏"
"כן בפרופיל"
"אה😂,,"
"אני רוצה שתבוא?"
"את זוכרת אותי בכלל? "
"אני צריכה לדבר איתך"
"על מה?"
"אני רוצה לדעת הכל"
"מה הכל?"
"הכל שלנו"
"דברי ברורר"
"אני מרגישה שאני מכירה אותך שאני מדברת איתך הכל שונה ויש לי חיוך דפוק על הפנים ואני מסמיקה רק מלכתוב את זה והלב שלי דופק בקצב מהיר כשאני חושבת על מה תגיב לי"
"אני אוהב אותך"
התנתקתי מהר היה בי רצון להגיד לו גם אבל משהו בי עצר אותי לא מספיק הפאדיחה שכתבתי לו אני כל כך חסרת טקט לפתע קיבלתי הודעה נוספת שקטעה אותי ממחשבותי
"לא ענית, סיננת, הלת ולא חזרת, אני אוהב לראות את החיוך שלך, אני אוהב לשמוע את הצחוק שלך, אני אוהב לראות אותך בלי איפור כי את יותר יפה ככה, אני אוהב לשמוע אותך שרה ומדברת, אני אוהב את העיניים שלך שכשמסתכלים עליהם זה נראה שאפשר לסמוך עלייך ולשכוח את כל הצרות בעולם, אני אוהב שאת מסדרת תשיער שלך לצד, אני אוהב שאת זורמת איתי בקטע טוב אבל, שאת לא בכיינית שנשברה לך הציפורן או שהלק לא יצא מוש או שלא מצאת את הבגד המושלם, אני אוהב שאת קשוחה וחזקה בשביל אחרים, אני שונא שאת לא חזקה וקשוחה שזה בא אלייך ושאת לא אוהבת את איך שאת נראית, אני אוהב אותך ושום דבר לא ישנה את זה.. "
YOU ARE READING
תנו לי לחיות
Roman d'amour"אמא תפסיקי" צעקתי עליה בדמעות ובקול צרוד כשהיא משכה לי בשיער "תדברי יפה" המשכתי לבכות והמשכתי עד ש אני מל אני בת 14 מחיפה יש לי את יולי החברה הכי טובה שלי הרבה שנים אני סומכת עליה בהכל או לפחות סמכתי ואיתה יש את החבר הכי טוב שלי אלכס או לפחות ככה...
