נ.מ מל
אחרי יום ארוך בלימודים לא ראיתי את החבורה של אלכס בכלל והוא גם לא בא בדרך חזרה קיבלתי הודעה מההורים של אלכס
-אנחנו טסים לשבוע לברלין אלכס יהיה איתך והשומרים והעוזרת בית "
סבבה תהנו
כתבתי חזרה ובאתי לפתוח תדלת אבל היא נעולה הוצאתי את המפתח אחרי שעה שכמעט לא מצאתי אותו בתיק ופתחתי תדלת
" אני בבית"
צעקתי אבל לא היה אף אחד עליתי לחדר שלי ושל אלכס, שלנו פתחתי את הארון להחליף בגדים וחצי מהבגדים שלו לא היו התחלתי להתקשר אליו אבל הגעתי לתא הקולי, הוא כיבה את הטלפון ברור...
הבנתי דבר אחד הוא נסע עם חברים שלו ויש לי הרגשה נוראית לגבי זה אולי זה בגלל שאני פשוט אוהבת אותו ודואגת לו אבל אני יודעת שהוא הלך לדברים כאלה פעם וזה לא מזיז לי אפילו מה שמזיז לי זה עכשיו וזה מעצבן אותי שאני מתחרפנת מזה
התקשרתי לאופק שתבוא והיא הגיעה אחרי חמש דקות עם אורחת
"מה היא עושה פה?"
שאלתי את אופק בעצבים כשהם נכנסות לבית ונעמדות מולי
"תנעלי את הדלת צריך לדבר"
יולי אמרה ונעלתי מהר והתחלתי לשמוע דפיקות חזקות בדלת ומשהו שמנסה לפתוח דלת עם הידית יולי סימנה לנו להיות בשקט ולעלות בשקט לחדר עלינו במהירות ובשקט לחדר
"את שינה איתו בחדר?"
היא שאלה אותי מתעצבת טיפה ויכולתי להבין אותה, הנהנתי
"אני שמחה בשבלך"
"תודה"
אמרתי והיא התחילה לדמוע משכתי אותה לחיבוק ואופק הצטרפה אלינו התגעגתי אליה כל כך היא חברה הכי טובה שלי וזה פשוט היה מתסכל לא לדבר איתה במיוחד בגלל בן למרות שזה לא סתם בן
"אתם נועדתם להיות יחד"
היא אמרה והסתכלה עליי בחיוך
"ואת נועדת להיות עם דניאל"
"דניאל?"
"מפגרת אתם כמו אלכס ואני אתם נלחמים אחד על השני כמו מפגרים אבל לא ביחד את חושבת שאני לא אדע שזה לא מפריע לך שהוא הולך להתחתן איתה??"
"אין לי מה לעשות זה מאוחר מידי"
"אין דבר כזה מאוחר מידי באהבה יש רק התעכבות ולא יותר מזה"
לפתע נשמעו רעשים יותר חזקים בדלת כיבינו את כל האורות ויולי בטח כבר מכירה את כל הדבר הזה אבל פתאום קיבלתי כאב ראש ענק אבל שמרתי על פוקוס ונזכרתי במשהו
פלאשבק
"את הולכת להרוג אותו"
"חחחח הצחקת אותי"
"את חושבת שאני צוחק איתך"
"שב על הכסא"
הוא התיישב מולי וחייך
"תקשיב לי טוב אתה לא תפגע בו כמו שאני לא אפגע בך אני בת 13 צודק אבל אני לא מטומטמת ובמיוחד לא הוא, הןא בן 15 אני חושבת שהוא ישים לב לזה "
"את צודקת בזה שאת ילדה קטנה אבל את תמשיכי עם הכדורים"
"לא"
"מה אמרת?"
"אמרתי לא"
צעקתי, הוא הסתכל עליי במבט מאיים מפחיד וקר כשהוא עדיין יושב ואני מולו לא זזה לא מסירה מבט משחקת במשחק המבטים שלו ולא מוותרת
"אלכס צריך למות"
"היחיד שצריך למות זה אתה"
"צר לי לומר לך אבל זה לא יקרה"
התקרבתי אליו וברגע אחד קפצתי אליו עם האולר שהיה על השולחן ותקעתי אותו בכתף שלו
"צר לי לומר לך אבל אתה משחק באש"
אמרתי והשארתי אותו מדמם שם, יום למחרת הלכתי לבית ספר ופגשתי את אלכס
"איך היה עם אבא שלך?"
"מושלם"
חייכתי והמשכתי ללכת לכיוון הכיתה
סיום פלאשבק
אני רוצחת?????
"מל תזהרי"
יולי צעקה עליי וברגע שהסתובבתי ראיתי משהו מאחוריי עם אקדח
YOU ARE READING
תנו לי לחיות
Roman d'amour"אמא תפסיקי" צעקתי עליה בדמעות ובקול צרוד כשהיא משכה לי בשיער "תדברי יפה" המשכתי לבכות והמשכתי עד ש אני מל אני בת 14 מחיפה יש לי את יולי החברה הכי טובה שלי הרבה שנים אני סומכת עליה בהכל או לפחות סמכתי ואיתה יש את החבר הכי טוב שלי אלכס או לפחות ככה...
