פרק 66_חצי שנה

56 6 0
                                    

נ.מ יולי

אני לא אשקר ואגיד שאני בסדר, אני לא! אני בוכה כל יום עברה חצי שנה והוא לא התקשר, יולי הולידה בסוף איכשהו מסתבר שהייתה טעות והולידה תאומים בת ובן הייתי איתה בלידה, עזרתי לה בהכל עד שדניאל יחזור ושיחררו אותו כדי שיהיה איתה ויעזור לה אני נפגשת איתם פה ושם אבל שום דבר לא ממלא את החלל הריק שבלב שלי.. אנחנו כבר עוד מעט בסוף שנה ויש לי יום הולדת 18 מחר  והוא לא יהיה פה לחגוג איתי, לא פתחתי את המכתב שלו אני עדיין מקווה שיתקשר משהו אבל כלום כנראה שזה הגורל שלנו להיות פרודים לנצח ואולי למעלה ניפגש ונהיה ביחד.

"את בסדר?"

יולי שאלה אותי כשבאה אליי עם דניאל, הם השאירו את התינוקים אצל אמא של דניאל ולקחו יום חופש הם נראו ממש מצחיקים אבל ממש יפים ביחד, התיישבנו בספה ואז הגיעו משי ודור שביחד סוף סוף, עם עמית ורון יוני ואופק. הדלקנו את הטלוויזיה ןזה נדלק על ערוץ החדשות

"והיום בחדשות חיילנו של הסיירת נשלחים הביתה בשלום, חיילים שסיימו מוקדם ויצאו בשלום יסגרו שירות לאחר ההוקרה שעשו בייחוד אלכס אזולאי אם לא הוא וקשריו כרגע היינו עושים אלף טקסים לאלפי חיילים של המדינה ואלפי משפחות שכולות, אך לצערנו יש גם המון הרוגים, סליחה שנייה שולחים לי הודעה שאחד מחילי הגבורה אינו שרד
אלכס אזולאי מת"

שתיקה שרירה מהטלוויזיה, החדשות שתקו רק ראו את כולם בשוק בוכים הייתי המומה המשכתי לשבת בספה לא נותנת לאף דמעה לצאת יולי ומשי בכו לדניאל ודור על הכתף והבנים ירדו למגרש עם הכדור להוציא עצבים ואחריהם יצאו דניאל ודור בגלל שמשי ויולי לחצו עליהם ואנחנו נשארנו על הספה אני עדיין שותקת הבנות בוכות ומנגבות את העיניים ואני מסתכלת בחיוך לטלוויזיה לשידור שמראים את התמונות שלו מהשירות שהוא צילם בחשאי הרוב מהטלפון שלו ולפני שנפגע נתן אותו לחבר שלו עם מסר אבל את המסר הוא צריך להעביר למשהו מיוחד.. הראו את כל החיילים ואת המפקד עומדים שם בשבילו ובוכים, כל אחד אומר על איך הוא הציל אותו ואיך הוא היה גיבור שם המפקד אמר שהוא נתן לאלכס את השליטה וראה בו יותר מחייל רגיל אלה משהו שיכול להנהיג מלחמה לניצחון, בטח בגלל אבא שלו אותם גנים!

"אני עולה להתקלח"

אמרתי לבנות בחיוך הן הנהנו והתקדמתי לעבר המדרגות, ההורים של אלכס עזבו וקנו להם בית במקום קרוב אבל אחר והשאירו אותו לנו ואני גרה שם מאז שהוא עזב ומאז הפרידה.. נכנסתי למקלחת אחרי שלקחתי לי מגבת ובגדים אבל לא את הבגדים שלי נכנסתי לחדר שלו לארון שלו ולקחתי את הבוקסר והחולצה שלו, את אותה חולצה ובוקסר מהפעם הראשונה שלנו שנשארתי לישון ויותר מזה.. הפעם הראשונה שאני בחיים לא אתחרט שזה היה איתו ואני יודעת שהוא היה רוצה שאני אמשיך הלאה אבל השאלה היא אם אני רוצה להמשיך הלאה.. אני רוצה לשכוח מאהבה הזאת ולתת מקום לאהבה אחרת בחיים שלי?, אני רוצה לפנות מקום למשהו שאני יודעת שבחיים לא ישתווה אליו?, שבחיים אני לא ארגיש איתו כמו שאני מרגישה עם אלכס?, והתמונות שלנו יתחלפו לתמונות שלי ושל משהו אחר ולהם אני אקרא התמונות שלנו, והרגעים והזכרונות אף אחד לא מכיר אותו כמו שהוא אבל אני לא יכולה להתקע על משהו שהלך או נעלם או התאדה אבל לא מת אני יודעת שהוא לא מת זה פשוט לא יכול להיות.  יצאתי מהמקלחת התלבשתי מהר וירדתי חזרה לבנות הן הלכו לבנים ואמרו שידברו איתי, הן יודעות שאני לא רוצה רחמים וניחומים עברתי מוות בחיים שלי המון חח אלכס הציל אותי מאמא שלי מהמוות שלי.. מי יציל אותי עכשיו? עליתי חזרה לחדר אבל הפעם לשלו נכנסתי מתחת לשמיכה במיטה שלו עם הריח שלו שגרם לי לבכות עוד ועוד ולצרוח ולהתחנן שיחזור עד שנרדמתי בשתיים בלילה ונשכבתי בעשר בערב ככה...

נ.מ יולי

"נווווו היא קנתה את זה?"

דניאל שאל אותי אחרי שחזרנו ממנה

"כן.. "

עניתי עצובנ ומאוכזבת מעצמי אני לא מאמינה שאלכס עושה לה אותו דבר, הוא קונה שידור שישדר רק לבית שלו והוא ידע שמל תצפה בזה ותחשוב שהוא מת אבל אז הוא יחזור והם יהיו מאושרים, אבל תכלס חוץ מהמוות כל מה שאמרו נכון זה היה בחדשות של אתמול מה שאלכס עשה הוא הוביל את כולם בקושי הרוגים היו וזה שיא חדש!

"היי הכל בסדר"

דניאל חיבק אותי והלכנו הביתה כולנו התפזרנו ורק חיכינו לשמוע על מחר בבוקר כשמל תגלה שהוא חזר.

נ.מ אלכס
אחריי מה שעשיתי בשבילה היא הולכת כל כך לשנוא אותי😂😂 איזה חבר זבל אני אבל זה יהיה שווה את זה. נכנסתי הביתה בשתיים עשרה ושמעתי צעקות ובכי מהחדר שלי זאת הייתה היא רציתי לחבק אותה חזק ולרוץ אליה להרגיע אותה אבל הייתי חייב להמשיך הכנסתי את הבלונים עם השלטים והשלט הכי גדול וסידרתי אותם בחצר את כל המדרגות סימנתי בוורדים לבנים ואדומים בצורת חצים שמסמנים לה לפנות לחצר מעל הבריכה תליתי שלט ענק עם לבבות ושני מילים ענקיות בצבע אדום, בסלון מילאתי דובים ומתנות שאני קניתי והמתנות שהחבורה הביאה לה, אבל לא נהניתי בשיט במשך עשתיים רק צרחות ובכי נשמעו וזה הגיע למצב שהייתי צריך לשים אוזניות אבל גם זה לא עזר הנסיכה שלי בוכה ואני לא שם. סידרתי את השתייה שקניתי הוצאתי שולחנות שהכל יהיה כבר מוכן בערך עד שלוש הייתי ער ואז נרדמתי ושמתי לי שעון מעורר על שש בבוקר כי היא תמיד קמה בשבע ואני רוצה לארגן את האוכל ולהוציא את העמדה להפתעה שלי ולהכניס את כולם בשקט ולהניח לה את השימלה מאחורי הדלת עם המכתב!

תנו לי לחיותWhere stories live. Discover now