ממלכת האלים

פרק 18 | זעופת פנים

עיני הבהמה רשפו בכעס בלתי נשלט. נראה היה שהזמן קפא לרגע כאשר גוון הסתכלה עליה והבהמה לכיוונה, כאילו עדיין מצליחה לשמור על גופה עומד טרם תפסה תאוצה להסתער. ידה של גוון אחזה בחוזקה באמתו החשופה של ג'ס, שכמוה השתדל שלא לזוז ולא לעשות תנועות חדות ומיותרות. קור גופו הציק לה כשנגעה בו באחיזתה הכוחנית, אך היא לא עזבה אותו. היא לא ידעה למה, אבל הייתה בה ההרגשה שאם תעזוב אז פתאום הכל יהפוך גרוע יותר.

מחשבה מטופשת, זה נכון, כי הרי לגוון יש הרבה יותר סיכוי לשרוד בקרב מאשר לג'ספר. פעימה חזקה הקפיצה את בית החזה שלה והפתיעה אותה כהוגן. רק במקרים מיוחדים הלב שלה מחליט לפעום, ותמיד כשזה קורה היא חשה בו היטב כאילו היה יצור טפילי שגר בתוך הגוף שלה ובחר להתעורר משנתו הקבועה.

וכמו כל אחד המארח יצור טפילי, לגוון יש את הרצון העז הזה להיפטר ממנו ולהוציא אותו מגופה. אבל היא לא יכולה, הוא חלק ממנה, גם אם היא לא מוכנה להודות בכך.

"גוון!" היא הצליחה לשמוע את קריאת הלחישה של מייקל שהפנה לכיוונה. היא הסיטה רק את עיניה הצידה, וקלטה בטשטוש את דמותם שלו ושל רוס שעדיין התחבאו בכניסה להיכל. הזיכרון לכך שגם הם שם הזכירה לה לפתע את מה שאמר לה - את חיה בשאול אבל את לא מתה. בעצם, את הוכחה שיש מקום לחיים שם. ואת מה שהשיבה לו - אני לא כמוך. ולא אהיה. ליבה שהחליט לדפוק לפתע, גם אם לא במהירות וגם אם לא במספיק פעימות לדקה, הזכיר לה את מה שרצתה לפני כמה שעות לשכוח. "תתפסי אותה." היא שמעה שאמר. "יש לך הזדמנות."

"כן," היא מלמלה לעצמה בשקט וחזרה להביט בבהמה המפלצתית. גופה עטה שריון עור עבה בצבע אפור כהה, רגליה היו גוציות וכבדות, קרן מחודדת צמחה בקצה ראשה, היכן שהאף שלה נמצא, ועיניה נראו כזוג כפתורים שחורים קטנים. אילו התעלמת מכך שזוג האוזניים הקטנות בצידי מעלה ראשה היו די חמודות, היא בהחלט הייתה יצור מאיים למדי. ולחשוב שיש כאלה חופשיים במידגרד המכונים קרנפים.

"אה, גוון, את מכאיבה לי." ג'ס הוציא מעצמו מחנק מכאוב קל ברגע המתאים. רק אז גוון שמה לב עד כמה אחיזתה הייתה הדוקה על ידו, והיא שחררה אותו מיד כשהתעלמה מהכתם האדום על עורו שנראה ככף ידה המעוקלת. "עוד כמה זמן נמשיך בקרב המבטים הזה?" הוא שאל אותה.

"אני לא יודעת." היא השיבה.

"מה – מה זאת אומרת לא יודעת? גוון, את בעצמך אמרת שאין זמן – "

"אני לא יודעת מה לעשות." היא הודתה במבט שפוף. "אני – אני לא יכולה להילחם בה. אני לא רוצה לפגוע בה, והיא בטח תפגע בי במצבה."

"גוון – "

"תעשה משהו." היא ביקשה. "תמיד יש לך איזשהו רעיון. לא?"

"אני – "

"בבקשה." היא נאנחה.

"אוקיי." הוא הנהן בהסכמה, וגוון שנאה את זה. עד כמה פשוט היה לשכנע אותו שיעשה את עבודתה במקומה? זה הפך אותה לחסרת תועלת, למישהי שברגע האמת לא מסוגלת לעשות דבר שאמור להיות בשביל מי שהיא כל כך פשוט. היא צפתה על ג'ס כשהתחיל ללכת קדימה והתרחק ממנה. הבהמה החליטה לקפוץ את שריריה לקראת מתקפה, וגבה של גוון נעמד דום, משותק. מימינה שמעה את צעדיהם הנזהרים של מייקל ורוס כאשר יצאו מהמחבוא שלהם בתקווה שיוכלו לעשות משהו שיעזור.