ממלכת האלים

פרק 65 | בירור המקום

עיניה של גוון נפערו בפליאה. היא מיהרה להתרומם על רגליה. "ג'ס," היא פנתה אליו כאשר הוא הוסיף לצעוד לכיוונה. מייקל נעמד גם הוא, ניקה את הלכלוך שנדבק מכנסיו.

"אה, אני אכנס לארמון," הוא אמר. "אני צריך לנוח." הוא התרחק ונופף אל שניהם לשלום, כמעט ולא הסתכל על ג'ס כאשר המבט המתוח על פניו.

הוא השאיר את שניהם שם לבדם כי ידע שהיו צריכים לדבר. גם אם גוון לא אמרה יותר מדי, הוא ידע מה קרה וידע שזו הסיבה שג'ס הגיע לשם.

"תקשיב – "

"אני – "

שניהם החלו לדבר בו זמנית ואז נעצרו. הם צחקקו בשקט.

"תתחיל אתה," גוון נתנה לו את הכבוד.

"אוקיי," הוא הנהן וסירק את שיערו הבהיר. גוון הסתכלה עליו כשראשה מורם מעט, ומקרוב היא הצליחה להבחין בנמשים הזעירים על עורו החיוור. הבעתו הייתה קלילה יותר עכשיו, שונה לגמרי מזו ששלח לכיוונה בפעם האחרונה בה דיברו, שאיכשהו גם הצליחה להרגיע אותה יותר. פתאום היא הרגישה איך היא יכולה לומר את כל מה שהיא רוצה מבלי לפחד. "אני מצטער. נתתי לכעס שלי לשלוט במילים שלי ופגעתי בך, לא התכוונתי, ויותר מזה, לא הייתי צריך לספר לך את מה שסיפרתי בצורה הזאת. את צדקת. אני מבין על מה דיברת, אבל אני לא מתכוון לוותר על רוס. אני יודע שזה נשמע מטופש, אולי את באמת חושבת שאני לא משקיע יותר מדי מחשבה בהחלטות שלי, אבל אני מאמין בהן, אני מאמין שיש בהן תקווה, ואני מאמין שיש במה שאני מרגיש משהו נכון."

גוון שתקה לרגע. היא חשבה על מה שאמר ואז חשבה על מה שגילתה מסבא שלה עליו. היא הבינה קצת יותר, על מה שדיבר ועל מה שחשב. היא נזכרה ברגע שבו נכנסה לחדר הארמון וראתה שהחזיקו ידיים כשישנו זה לצד זה. היא הופתעה בהתחלה, אבל אז ראתה כמה שלווים היו, כמה רגועים, כאילו שום דבר לא הטריד אותם. נדירות הפעמים בהן ראתה אותם שלווים כל כך.

"על מה את חושבת?" ג'ס שאל אותה וגרם לה להרים מבט. היא בכלל לא שמה לב שהשפילה אותו.

גוון פערה את עיניה. "אה," היא מלמלה בשקט, ואז חייכה קלות. "אני חושבת שאתה צודק."

הבעת השוק על פניו של ג'ס הייתה מוקצנת מהרגיל, דבר שלא חשבה שיכול להיות אפשרי. כנראה מה שאמרה היה מפתיע אפילו בשבילו. "את – את חושבת שאני צודק?" הוא שאל, ופתאום הבינה למה הופתע כל כך. רק עצם המחשבה על העניין הייתה מיוחדת במינה. "מי את ומה עשית לגוון?"

"תשתוק," גוון העניקה לו מכה הגונה על כתפו, אחת שהצליחה לגרום לו להתרחק ואף להיאנק מכאב.

"אוקיי, אז אולי את באמת גוון." הוא מלמל ושפשף את מקום הפגיעה.

"אני מי שאני אומרת שאני," היא קבעה בפניו, אף על פי שידעה שזה היה רק חצי מהאמת. ג'ס, כמו כולם, לא היה מודע כלל ללחש, לחלק הנוסף שלה שממנו היו צריכים לדאוג. מייקל היה היחיד, וכך זה חייב להישאר. היא לא התכוונה להודות שיש להם סיבה טובה לפחד ממנה. היא לא רצתה שהם יפחדו ממנה בגלל משהו שהיא עצמה מפחדת ממנו מאוד. "ואני חושבת שאתה צודק. יצא לי לחשוב על זה, להבין כמה דברים, ואם להיות עם רוס עושה לך טוב אין לי סיבה לעצור אותך. אבל אם משהו יקרה בגלל זה – "