ממלכת האלים

פרק 63 | ככה זה מרגיש?

"תפסיקי!" גוון יצאה ממחבואה לקראת לחש. הדמות האפלה הסבה אליה את מבטה המופתע, עיניה הירוקות העמומות פעורות לרווחה. "אל תפגעי בו."

"אני חייבת. עצם הקיום שלו מסכן אותך." לחש הסבירה בטון אדיש ומפתיע.

"אז מה, את כל מי שאוהב את תהרגי? את טרוי? את סבא שלי? את אמא שלי?" קולה של גוון רעד. "את... לא יכולה. את לא יכולה להרוג אלים, ואת לא יכולה להחליט בשביל יותר."

"זוכרת מה קרה בפעם הקודמת?" לחש שאלה, ועל פניה נראה שגוון זכרה היטב. היא בלעה את רוקה ושתקה לרגע, מבט מודאג על פניה. לא הייתה לה תשובה, ומייקל לא רצה לשאול על מה דיברו. לא שינה לו מה קרה פעם, שינה לו מה יקרה הלאה וכיצד יהיה אפשר לנצל את טעויות העבר לטובתו. הוא הרי צאצא של נורנת העתיד, סביר להניח שזה מה שיהיה חשוב לו. הוא גיחך לעצמו לרגע והסב את תשומת לבה של לחש.

"מה?" היא שאלה אותו.

"יש לי פתרון." אמר.

"מייקל," גוון אמרה בשקט.

"לטובתה של גוון," הוא התרומם לעמוד, רגליו פעמו בכאב שהשתדל להתעלם ממנו. "אני רק צריך לדבר איתה."

לחש הרימה גבה. היא הסבה את מבטה אל גוון, בחנה אותה כמה רגעים עד שאמרה, "בסדר."

מייקל חייך קלות ופנה אל גוון. הוא השתדל לשכוח מה קרה בפעם האחרונה, כאשר התנשקו, כי המטרה היחידה שניצבה לפניו הייתה להיפטר מלחש. אף על פי שרצה לדבר איתה, לשאול מה מצבה ולהתנצל שגרם ללחש להופיע, הוא לא נתן לעצמו לעשות את זה. במובן כלשהו, באותו רגע, הוא הבין את הלחץ של גוון שלא להתעכב על שטויות. מה שהרגיש כרגע היו שטויות, כל אחד מסוגל להגיד את זה, ועם זאת הן היו שטויות חשובות מאוד.

"מייקל..." גוון באה לדבר אך עצרה בעצמה. היא הייתה חסרת מילים באותו רגע.

"האבן." הוא אמר בשקט.

"מה?"

"האבן, זו שמגשימה משאלות. אני צריך אותה כדי לגרש את לחש." הוא הסביר. "נגעתי בה וראיתי מה אפשר לעשות. תסמכי עליי בעניין הזה."

"אני סומכת עלייך, אבל..." גוון נאנחה. "מה אתה מתכוון לעשות?"

"להיפטר ממנה?" הוא הציע בחשש מסוים. "שלא תבוא יותר."

"אסור לך להרוג אותה." גוון הזהירה אותו.

"למה?" הוא הופתע עד כמה רגועה השאלה שלו הייתה. הוא לא התכוון להישמע כך. בתוך תוכו הוא דאג ופחד על כל מהלך שלו, והוא רצה שגוון תבין את זה. הוא הביט בה והחמיץ את פניו.

"אם לחש תפסיק להתקיים אני לא אוכל לחזור הביתה," היא הסבירה לו. "אתה צדקת, אני באמת חצי חיה, ולחש היא המקשרת שלי להלהיים. בלעדיה אהיה... אני לא יודעת מה אהיה." מבטה הקשה על מייקל להסתכל עליה, והוא התעקש והכריח את עצמו למצוא חלופה. מה יגרום ללחש להישאר עם גוון אך לא להשפיע על מעשיה? כיצד היא מסוגלת להיות ולא להיות באותו הזמן?