הכניסה לארמון האלפים הלבנים הייתה נעולה על ידי דלת כפולה מגודלת וסורגי ברזל ששמרו עליה. בדרך כלל היה אפשר לצפות גם לזוג שומרים, אחד מכל צד, כמנגנון הגנה נוסף, אך היה שם ריק. אף ישות חיה לא נכחה במקום מלבדם. הארמון עצמו דמה מאוד לארמונות מתקופת ימי הביניים – הקירות נבנו מלבנים צהבהבות-אפורות שהתלכלכו עם הזמן, צריחים גבוהים התרוממו בפינות המבנה שעמד על קו מי אגם גדול והחלונות דמו לחריצים שחתכו באבן ביד חזקה. המראה היה יכול לעורר התרשמות אלמלא הפחד מהאלף האפל שנמצא בפנים.
לפי רוס, קאן היה בתוך הארמון. לבה שלה הלני הלם בחוזקה וגופה הותקף שיתוק של חשש ברגע שנזכרה בו. היא לא שכחה מה קרה בנידבליר, והיא לא שכחה עד כמה הייתה מלאת הקלה ברגע שעזבו. אם הייתה יכולה לדרג את העולמות בהן ביקרה, נידבליר היה במקום הראשון ברשימת המקומות שלא הייתה רוצה לחזור אליהם לעולם. במפתיע, הוא עקף את מוספלהיים. עולם האש לא היה במקום הראשון רק בגלל שאז גילתה מה היא מסוגלת לעשות עם יכולותיה.
היא לא ציפתה לאהוב להשתמש בהן, אבל זה קרה. פתאום דברים מסובכים היו יכולים להיראות לה קלים כל כך וזה היה די נחמד. למשל, היא הייתה מסוגלת לפתוח את דלת הארמון של האלפים מבלי אפילו לגעת בה. היא התחילה לעשות את זה כאשר גוון אישרה לה שאפשר, והיא התרכזה רק במה שקרה לפני כן כדי לשחזר את המצב. ההיגיון אמר שהשער נפתח לא פעם, ולכן הייתה מסוגלת לפתוח אותו שוב. היכולת שלה עלולה להיות טריקית בגלל התנאי הזה, אבל לרוב היא לא בגדה בה.
ידיה הרגישו את כובד המשקל של השער, והיא ידעה שזה אפילו לא המשקל האמיתי שלו, אחרת הייתה שוברת את הידיים שלה. זה היה חלק מהעניין בכוחות שלה – ככל שהחפץ עליו היא משפיעה גדול יותר, ככה היא צריכה להתאמץ יותר. זה דבר הגיוני לחשוב עליו, אבל לא דבר שכיף לחשוב עליו. היא לא סיפרה את זה לאף אחד, אבל הידיים שלה כאבו מאוד אחרי שהרימה את השער עד שלא הייתה מסוגלת להזיז אותן.
עפעפיה הפכו כבדים מאוד אחרי המאמץ הרב שהשקיעה.
"את בסדר?" הפתיע אותה לראות שרוס היה האחד ששאל אותה את זה. היא חייכה.
"אני רק צריכה כמה זמן להתאושש." היא השיבה. "אני בסדר."
"תגידי לי אם משהו קורה," הוא ביקש.
הלני הסתכלה עליו בחיוך חביב. "אין בעיה, אח קטן." היא אמרה.
"הא, איך את יודעת שאני צעיר ממך?" הוא נשמע מופתע ומאוכזב בו בזמן, וזה היה מצחיק. הוא בכלל לא התייחס לעובדה שכינתה אותו כאח שלה.
הלני פשוט צחקה והתחילה ללכת יחד עם השאר. פרייר עמד בראשם, טרוי, גוון ודניז צמודים אליו, והשאר אחריהם. להלני הוקל שבעולם הזה אין מזג אוויר מוגזם כפי שהיה במוספלהיים או ביוטנהיים, כך שכאשר נכנסו פנימה, הטמפרטורה והלחות לא הפריעו לה כלל. ידיה פעמו מכאב, והיא נשמה נשימות עמוקות וניסתה להירגע עד כמה שהייתה מסוגלת.
YOU ARE READING
ממלכת האלים
Fantasíaלהיות הבת של אלת המוות הנורדית זה לא תואר תובעני במיוחד. זו בדיוק הסיבה בגללה גוון כלל לא שמחה לגלות שהיא היחידה שיכולה להציל את גורל השוכנים של הלהיים, עולם המתים. היא נשלחת לעולם בני האדם כדי למצוא את שלושת צאצאי הנורנות, אלות הגורל, כדי להחזיר את...
