האגם השחור של נידבליר היה נראה כמו תצוגה של חלום שנחשפה במשיכות מכחול וצבע על בד ציור שהיה פעם לבן בחלון ראווה. בעיניים של ג'ס המראה היה מחושב כל כך עד שבקושי הצליח להאמין שזו לא אשליה מכוונת. שמי השחור שהתבהרו עם הילת הירח הכמעט טהור השתקפו על פני המים הצלולים של האגם הרחב ולפעמים נעו על פני אדוות גלים זכים שנדו עם משבי רוח קלים ובקושי מורגשים. הדשא תחת רגליהם היה רק מעט לח מטל, מספיק כדי לא ליצור תחושה שלמה של חוסר חיים.
הוא עמד מול האגם, על שפתו. סלע גדול שכן בתוך המים ואחד נוסף ניצב באזור יותר מרוחק ועמוק, ושניהם נתנו קצת חוסר שלמות לקו המים המושלם שנקטע באופק מתחת להרים. ג'ס סובב את ראשו לאחור, לכיוונו של רוס, שאפילו לא טרח להסתכל על הנוף המדהים הזה. הוא ריכז את עיניו על צעדיו, ראשו הושפל מטה וידיו אחזו במרפקיו. הוא היה נראה מנותק, וג'ס לא הבין למה.
כאשר רוס הגיע לעמוד לצידו והרים את ראשו קדימה, השקיף על הנוף בתפארת, ג'ס הבחין בשרירי גופו הלחוצים מדי.
"אתה בסדר?" הוא שאל אותו.
רוס העלה אליו את מבטו, כאילו הופתע שדיבר לכיוונו. "אה – כן. כן." הוא ענה.
ג'ס חייך. "יופי." הוא תפס בשולי חולצתו המאווררת חסרת השרוולים ומשך אותה מעלה מעל ראשו, נתן לעצמו לחשוף את גופו העליון בשלמות לובן עורו החיוור. בזווית עינו קלט שרוס סוג-של-נבהל מכך. זה היה משונה. ג'ס לא הבין ממה יש לו להיבהל. הוא החליק את נעלי הסניקרס הכחולות שלו מעל רגליו וכך גם את הגרביים הלבנות שגרב ולבסוף גם הפשיל את המכנסיים הלבנות המלוכלכות מאדמה, חול ופיח שלבש וזרק אותן על הדשא, כך שנשאר לובש רק תחתוני בוקסר מפוספסים. הרוח העדינה שליטפה את עורפו צמררה אותו בנעימים. בשביל אדם אחר להיות כמעט עירום באמצע הלילה במזג אויר כמו זה היה מרגיש כהתעללות עצמית, אבל בשביל ג'ס, טוב, זה הרגיש קצת כמו הבית. "עכשיו תורך," הוא פנה אל רוס כשהניח את כף רגלו היחפה בתוך המים הקפואים. הוא הרגיש מתחתיהן את האדמה הרטובה גולשת בין אצבעותיו בתחושה חדשה ומעניינת. זה גרם לו לחייך בסקרנות, והוא הניח רגל נוספת בתוך מי האגם וחש בקור הנוסף שזרם מרגליו מעלה אל שאר גופו הרזה. אז הוא התקדם בצעד נוסף פנימה, וקו המים עלה והרטיב עוד קצת ממנו. הוא הרים את רגליו לעוד צעד, ואז עוד אחד ועוד אחד עד שמותניו היו רטובות לגמרי מתחת לקו המים.
"אתה לא בא?" ג'ס שאל כאשר הבחין שרוס אפילו לא התחיל להתפשט. "המים בסדר. אני חושב, כי קור לא ממש מפריע לי."
"אה," רוס מלמל בשקט. הוא הרים את ראשו אליו, מבטו כאילו מתענה כרמז שלא הרגיש טוב.
"אתה בסדר?" ג'ס שב לשאול כשהסתובב לקראתו, הפעם ניסה לגחך כדי לשבור את הרצינות של הרגע. אם יש משהו שהוא לא אהב זה רצינות, ואילו הייתה לו אפשרות להוציא אותה מהמשוואה היה מנצל אותה תמיד. הניסיון הנוכחי שלו, אמנם, לא בדיוק עזר לרוס להעלות חיוך משלו. ג'ס הבין שהיה די קשה לעודד אותו.
YOU ARE READING
ממלכת האלים
Fantasyלהיות הבת של אלת המוות הנורדית זה לא תואר תובעני במיוחד. זו בדיוק הסיבה בגללה גוון כלל לא שמחה לגלות שהיא היחידה שיכולה להציל את גורל השוכנים של הלהיים, עולם המתים. היא נשלחת לעולם בני האדם כדי למצוא את שלושת צאצאי הנורנות, אלות הגורל, כדי להחזיר את...
