"אתה צוחק, נכון? בבקשה ,תגיד לי שאתה צוחק." מייקל התקשה להאמין למה שרוס סיפר לו. הם עמדו בחצר האחורית של ביתו, זו התכסתה בשמיכת עשבים ירוקה להפליא כאשר במרכזה ניצב עץ תפוזים יחיד ומסביב נתחמה על ידי גדר חיה מלבלבת בפרחים אדומים. כל אורח שבא לבקר בבית תמיד אמר שהמראה הפשוט הזה נראה מדהים, אבל מייקל מעולם לא שם לב לכך. הוא הניח שזה בגלל שכבר היה רגיל לראות את אותו מיצג כל יום עד שלא חש בייחודיות שלו, עד שהיה לו כחלק ברור מהנוף. זה הזכיר לו את כל הפעמים במסע שלהם בהם עצרו לרגע להתפעל מהעולם אליו הגיעו בעוד גוון דרשה מהם להפסיק ולחזור להתרכז במשימה. גם היא הייתה רגילה למראות האלה, או לפחות כך גרמה להם לחשוב. הרי ממה שזכר היא לא הרבתה לצאת מהלהיים, אם בכלל. לפחות רחש התפעלות מסוימת היא הייתה חייבת להוציא מעצמה.
"הלוואי והייתי צוחק." רוס נאנח והרים את ראשו אל השמיים, כאילו חיפש שם משהו. "אבל, כמה מפתיע, טרוי הוא הבחור הרע."
"הוא גרם לה להאמין לו, הוא חתיכת... אוך, אין לי אפילו מילה בשביל זה." מייקל רתח מזעם אך השתדל לשמור על איפוק. היו לו כל כך הרבה דברים לומר, כל כך הרבה זעם להוציא, עד שהרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ אם לא יעשה את זה בקרוב. הוא תחב את ידיו במכנסי הג'ינס שלו ותפס בבד עד כאב. הוא לקח נשימה עמוקה וניסה להירגע.
"אני מבין אותך." רוס פצה את פיו. מייקל הסתכל עליו, ורוס המשיך להסתכל מעלה. "הוא פגע במישהו שאכפת לך ממנו, אני מבין אותך."
"רק שבמקרה שלך הוא לא שיקר." מייקל אמר.
"כן. נכון." רוס הסכים איתו.
"אז... יש סיבה שאנחנו סתם עומדים מאחורי הבית שלי?" הוא שאל. "יש לך תוכנית, נכון?"
"יש לי סוג של תוכנית." רוס משך בכתפיו וגרם למייקל להתערער לרגע. הוא עצמו היה אבוד, הוא לא רצה שהשותף היחיד שלו כרגע יהיה חסר תשובה גם כן. "היא תצליח אם ההשערה שלי נכונה."
"וההשערה שלך היא?"
"שהאיש היחיד שללא ספק יכול להתמודד מול טרוי ולנצח זה אבא שלו."
"באמת? לוקי? הולכים לבקש עזרה מלוקי?" מייקל מיהר לדבר, כמעט כאילו מיהר לסיים עם הנושא. רוס הסב אליו את מבטו, סוף כל סוף.
"אתה מפחד?" רוס החניק גיחוך.
"אתה צוחק עליי?" מייקל ביקש לדעת.
"לא, לא, פשוט המובן-מאליו יכול לשעשע." השיב. "אבל אתה מפחד?"
"כן, מאוד." מייקל נאנח. "אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם אראה אותו עכשיו."
"עכשיו... כש..."
"לא מדברים על זה יותר! די!" קולו של מייקל גבר בצעקה חרדה. "תקרא לו, קדימה, אנחנו מבזבזים זמן על דיבורים."
YOU ARE READING
ממלכת האלים
Fantasíaלהיות הבת של אלת המוות הנורדית זה לא תואר תובעני במיוחד. זו בדיוק הסיבה בגללה גוון כלל לא שמחה לגלות שהיא היחידה שיכולה להציל את גורל השוכנים של הלהיים, עולם המתים. היא נשלחת לעולם בני האדם כדי למצוא את שלושת צאצאי הנורנות, אלות הגורל, כדי להחזיר את...
