גוון קיבלה את המשימה לשמור שדבר לא יקרה כאשר השאר הלכו לישון. מתברר שלא רק אוכל היה דרוש להם, אלא גם תנומה איכותית. כאשר ניסתה להבין בעצם למה הם זקוקים לצבירת כוחות היא שבה להיזכר איך הרגישה כאשר הותקפה על ידי הבהמה ובקושי הצליחה לזוז. היא הניחה שככה תוכל לדעת בערך. היא הניחה שזה משהו דומה לזה, כשמכים אותך התשישות הגדולה והרצון פשוט לשכב ולא לעשות כלום בתקווה שהכוח יחזור אלייך. היא הייתה יכולה רק להניח שכך היה. רק להניח.
הטעם המוזר של חתיכת הפיצה שאכלה עדיין שרף בלשונה וחכה. היא שבה ללקק את שפתיה כדי לנסות להעלים את ההרגשה הלא ברורה הזאת, ולא בדיוק מצליחה.
"למה את לא אוכלת?" היא נזכרה במה שמייקל שאל אותה לפני כמה שעות. באותו זמן הוא התחיל לאכול חתיכה ראשונה מהפיצה שהשיגו. הוא נגס בה בביסים קטנים ושקטים, שלא כמו ג'ס, למשל, שנגיסותיו הרעבתניות מיהרו לבוא בזו אחר זו כאילו יש לו זמן קצוב לסיים את כל החתיכות. לפעמים הוא נזכר שיכול להיות שזה לא נראה טוב והשתדל להסתיר את פיו או לאכול בצורה רגועה יותר, אך זה פסק מיד לאחר כמה שניות, והוא שב לפעול כהרגלו המזעזע.
"אני לא צריכה." היא השיבה לו.
"את לא יכולה אפילו לנסות?"
גוון משכה בכתפיה. "בשביל מה? אין לי טעם."
"אבל לזה יש." הוא חצי גיחך בניסיון לגרום לרצינותה לפחות. זה לא הצליח, ויותר נתן לה לתהות מה הוא בדיוק ניסה לעשות בתשובה המתחכמת הזאת. "זאת אומרת, זה טעים. כדאי לך."
"באמת?" היא שאלה בספק.
"הנה," מייקל לקח חתיכה אחת והגיש לה אותה. גוון אחזה בה בעדינות, כל אצבע מחושבת במיקום מתאים כך שהחתיכה לא תיפול ולא תלכלך אותה. זה היה יותר מסובך ממה שחשבה שיהיה. החתיכה של הפיצה כאילו דרשה להתעקם בכל פעולה שלה. "את מסתדרת?" הוא שאל וגיחך קלות.
"אה, כן, כן." גוון החליטה שכדי לייצב את האחיזה עליה פשוט לנסוג בקצה המשולש, וכך היא עשתה. אחר כך היא לא בדיוק זוכרת מה עשתה בקשר למצב המיוחד, אך היא ידעה שהצליחה לאכול את כל החתיכה, וגם הופתעה מכך כאשר נשאר לה רק הקרום הפריך בכדי לסיים הכל. אותם רגעים עברו בשבילה די מהר וכאילו נמשכו במשך שניות ספורות בלבד. תוך כדי שאכלה היא דיברה עם מייקל. לפעמים יצא שהלני גם הצטרפה לשיחה, ושג'ס זרק איזו הערה או שתיים, אבל כשזה לא קרה, והם דיברו זה עם זה בעצמם, והלני הוסיפה לנסות לשתף את רוס בנושא אך הוא לא הוסיף לומר הרבה, היא נהנתה לשתף את מייקל במחשבות שלה, ונראה שהיה כך גם מצידו. הוא התעניין לדעת מה היא בעצם עשתה כל חייה בהלהיים, כי המקום לא היה נשמע לו מלהיב במיוחד.
הוא צדק, הלהיים זה לא מקום מלהיב, אבל היא ענתה לו בכך שהסבירה שלפעמים היא צופה על עולמות אחרים דרך הבאר שמתחת לכס המלכות של אימה, מה שמעביר לה את הזמן די הרבה, או כאשר היא מדברת עם השדים שלה ומנסחת בשבילם שאלות פילוסופיות שהם מתקשים לפענח, והיא צוחקת מהשיחות והריבים שהם מנהלים אחד עם השני. מעט מאוד פעמים יוצא שהיא ואמא שלה עושות דברים ביחד. הסיבה העיקרית היא כי שתיהן לא בדיוק יודעות מה הן צריכות לעשות ברגעים שאמורים להיות בין-אישיים. הרגעים האלה בדרך כלל התחילו בשקט מוחלט, ואז אחת מהן הייתה מתחילה לומר משהו והשנייה הייתה קופצת מאותו נושא לאחר, ואיכשהו הן תמיד הגיעו לדבר על האלים השוכנים בשאר העולמות, ובעיקר באסגרד. גוון שאלה לרוב את אותה השאלה – איך היה לאמא שלה כאשר היא שכנה באסגרד. לפני שנשלחה להלהיים, היא הייתה הסוד של סבא של גוון, של לוקי, ובילתה את רוב זמנה בעולמם של אלי השמיים בין מקומות מסתור כאלה למקומות מסתור אחרים. היה קשה לחשוב שהל באמת הייתה יקרה ללוקי, כי הרי קשה אפילו להאמין שזה אמיתי, אבל גוון גם הייתה מסוגלת לדעת למה היה כך. אחרי הכל, האחים של אמה היו זאב ונחש מפלצתיים, והיא הייתה היחידה מהשלושה בעלת בינה נבונה יחסית. היא הייתה מיוחדת. לוקי לא רצה שהאלים יגלו עליה כפי שגילו על השאר. הם מעולם לא אהבו את כל מערכות היחסים הלא ברורות שלו שתמיד הניבו "תוצאות הרסניות", כפי שהם קוראים לזה, ואילו היו יכולים להרוס לו את הדברים הטובים שיצאו מהם, הם היו עושים זאת בשמחה.
YOU ARE READING
ממלכת האלים
Fantasíaלהיות הבת של אלת המוות הנורדית זה לא תואר תובעני במיוחד. זו בדיוק הסיבה בגללה גוון כלל לא שמחה לגלות שהיא היחידה שיכולה להציל את גורל השוכנים של הלהיים, עולם המתים. היא נשלחת לעולם בני האדם כדי למצוא את שלושת צאצאי הנורנות, אלות הגורל, כדי להחזיר את...
