כי זה אחד הפרקים האהובים עליי אז החלטתי להיות נחמדה ולהעלות אותו לא בחמישי 😉😉
ידו הקרירה של טרוי איכשהו הצליחה לעודד את גוון כאשר נגעה בידה שלה. הוא חייך אליה, חיוך נדיר וחם, והמשיך לומר את מה שהיה בפיו כאשר ישב מולה על רצפת המשכן. "זו לא אשמתך." הוא חזר ושב להגיד זאת, אך זה לא בדיוק הצליח לעודד אותה. "עשית מה שיכולת. גם לך יש גבולות, קרן אור."
"הייתי צריכה ללכת לבד." היא נאנחה בכוח, עיניה נחו על אחיזתם. "אז אולי הייתי מגיעה בזמן."
טרוי גיחך וצקצק בלשונו. הוא לא הסתיר את חוסר האמונה שלו ברעיון. "אם היית הולכת לבד, היה לוקח לך אפילו יותר זמן."
"אני מטומטמת." היא אמרה בראש שפוף. מבטה מתעקש שלא להביט בעיניו, כאילו איכשהו תקלוט שלמרות מה שאמר הוא מאוכזב ממנה.
"תשתקי." טרוי ענה לה בקול רך. שיערו כבר התפזר שוב למפל שחור ועוקצני והוא חזר ללבוש את שריון המסעות השחור-מוזהב שלו. לגוון לא היה החשק לשאול מה קרה שהפסיק להתחפש לאלף שחור ואיך קאן מסתדר עם פנים שרופות. "ואל תיקחי את זה ללב." הוא תפס בסנטרה והסב את מבטה אליו, עיניה נתקלו בעיניו הזהובות. "את יודעת מה קורה כשאת מתרגשת."
מראות ישנים חזרו אליה. צילה רעד והזכיר לה על מה דיבר. "כן, אני יודעת." היא סילקה את ידו מלגעת בה, ואז היא לקחה נשימה עמוקה וגדולה.
"ואת יודעת מה לעשות עכשיו?" הוא שאל.
גוון הנהנה, מבטה מדוכדך וכך גם היא. היא שיחקה עם אצבעותיה כדי להתרכז בדבר אחר מלבד מחשבותיה. "לצערי."
"יופי." טרוי גחך וליטף את זרועה במגע חמים ובטוח.
"תעזור לי?" היא התקיפה אותו בשאלה. מבטה זינק אליו. טרוי הופתע עד מאוד, עיניו נפערו ונראה שבא להשיב לה אך לפתע וויתר. הוא הניח לעיניו ליפול ארצה ואז לקח נשימה כבדה. הוא היסס להעניק לה תשובה, היא קלטה. ידו כבר חזרה אליו והוא בחן אותה כמנסה לקפוץ ולהתעסק בדבר אחר במקום בהחלטה שביקשה שיקבל. אצבעותיו הארוכות נצצו משבבי אבקה זהובה שנדבקה אל ידיו ממעשי הקסם הרבים שלו והוא גירד אותם עם ציפורניו. "אני צריכה את העזרה שלך." גוון הוסיפה להסביר לו. "ממש צריכה." ידה גיששה בכיס מעילה והיא הוציאה מתוכו את אבן החן השחורה שמצאה בארמון מלך ענקי האש. מסגרתה הייתה בנויה מנחשי כסף מעוקלים בקצותיהם שהגנו עליה באדיקות.
עיניו של טרוי נפערו בבהלה ונראו כשני כוכבים זהובים שהבוהק בהם דועך מהר. הוא הסתכל על האבן כשנחה על כף ידה וכיסתה אותה עד בסיסי אצבעותיה, ואז כשהבין במה מדובר חטף את התכשיט ממנה ובדק בעצמו שזה אכן אמיתי.
"איפה מצאת את זה?" הוא שאל בדריכות, עיניו לא נופלות מהאבן שעכשיו הייתה ברשותו.
"אצל סורט." השיבה. "טרוי, אתה חושב - "
YOU ARE READING
ממלכת האלים
Fantasíaלהיות הבת של אלת המוות הנורדית זה לא תואר תובעני במיוחד. זו בדיוק הסיבה בגללה גוון כלל לא שמחה לגלות שהיא היחידה שיכולה להציל את גורל השוכנים של הלהיים, עולם המתים. היא נשלחת לעולם בני האדם כדי למצוא את שלושת צאצאי הנורנות, אלות הגורל, כדי להחזיר את...
