פרק 8

2K 68 2
                                    

קמתי בבוקר מהשעון המעורר ולרגע שכחתי שאני עם גבס אז הרמתי את עצמי.

"אאהההה"

צרחתי לעצמי אבל בשקט.

"שמעתי את זה"

אביאל נכנס לחדר וצחקתי. הוא הביא לי קערה עם מים ומברשת שיניים שמעליה יש משחת שיניים.

"תודה"

"אין בעד מה"

הוא אמר במן עצבות כזו.

"היי מה קרה?"

"אני עדיין מצטער שלא שמרתי עלייך כמו שצריך..."

"זה לא באשמתך! זה באשמתי שאני כזו חלשה וטיפשה"

"בחיים אל תדברי ככה על עצמך"

"עם זה נכון למה לא?"

"כי זה לא! אני דואג לך"

"אני יודעת"

חיבקתי אותו חזק. ולחשתי לו תודה באוזן.
הוא יצא מהחדר וארגנתי את עצמי לבית הספר אחותי הקפיצה אותנו לבית הספר, וברגע שהגענו כלום הסתכלו עליי וריחמו אני לא סובלת שמרחמים עליי זה מעצבן!
אבל אביאל הרים אותי לכיתה וכל הבנות קינאו בי באותו רגע!

"תודה"

אמרתי והוא נישק את ראשי.

"בשביל זה אני כאן!"

הוא אמר בקול מצחיק כזה צחקתי והוא הלך.
אחרי 2 דקות שון נכנס לכיתה. הוא שיחק את עצמו כאילו לא אכפת לו. אני יושבת לבד ואני ממש חייבת כיסא להשים עליו את הרגל, בדיוק באותה שניה ארין נכנסה ולקחה לי את הכיסא, היא הפילה חזק את הרגל שלי.

"אחחח"

אמרתי ועוד שניה בכיתי, היא צחקה עליי.

"זה מה שקורה לטיפשות!"

ארין אמרה והדמעות לא יכלו להישאר בפנים.

"תגידי מה את מפגרת?! מה את לוקחת לה את הכיסא?!"

שון יצא עליה.

"תגיד מה קורה לאחרונה מה אתה והצפרדע נהייתם חברים?"

"מה זה קשור?! זה מתוך כבוד כנראה שאת לא מכירה את המילה הזו!"

שון לקח את הכיסא שלו שם אותו לידי ושם את רגלי בעדינות על הכיסא.

"תודה"

לחשתי כשהשפלתי את ראש.

"לפחות לי יש כבוד לאנשים שחלשים ממני!"

שון לחש בקול לאוזן של ארין ואני חייכתי, חיוך קטן.

"מה את מחייכת, מכוערת"

ארין אמרה והשפלתי את מבטי.

"אל תתיחסי אליה היא פשוט קנאית"

אהבה מסובכת♡Where stories live. Discover now