חודשיים וחצי בהונגריה

מוניות

(ברצינות, מה קורה איתי ועם שמות הפרקים המינימליסטיים שלי?)

...

בעודו מביט במזוודות המפליגות על המסוע, היימיש הדליק את הנייד שלו. ביומן השיחות נרשמה שיחה שלא נענתה מדודה זופיה; היא השאירה הודעה קולית. המבטא ההונגרי הכבד שלה סיפר לו, מאתר את המזוודה האפורה שלו על המסוע, שהבן שלה בצרות, ושהיא לא תוכל להגיע לאסוף אותו משדה התעופה.

אה, כן. היימיש שכח מזה לחלוטין. זה בעצם לא נוראי כל כך,  חשב, כי גם שכחתי להודיע לה שהטיסה שלי התעכבה. אני מקווה שהיא לא מודאגת.

בין כל שאר הדברים שהיימיש שנא, תיעב או פשוט לא חיבב, שיחות טלפון כיכבו. הוא העדיף לשלוח לזופיה הודעה, אבל התלבט אם היא יודעת איך להגיע לאיזור הזה בנייד שלה. זה היה מתנשא להחריד מצידו, ובכל זאת, הוא חייג אלייה, מצמיד את המכשיר לאוזנו בעזרת כתפו כדי לפנות את ידיו לפתיחת המזוודה. הפעם היה זה תורה של זופיה לא לענות, והוא השאיר הודעה קולית קצרה שבה סיפר שהטיסה שלו התעכבה, ושיגיע בקרוב. 

רגע. זו לא הייתה המזוודה שלו.

מבחוץ היא הייתה זהה לחלוטין לאותה מזוודה אפורה ורגילה למדי ממנה נפרד מוקדם יותר, לפני שעלה על הטיסה, אך מבפנים היא הייתה מסודרת בערך כמו המחשבות שלו. אם היימיש היה מקבל פאונד על כל בגד מקופל שמצא שם... הוא לא היה מסוגל לקנות אפילו קפה. נראה היה שבעל המזוודה ארז בחיפזון; היימיש עיקם את אפו למראה זוג תחתונים צבעוניים ומכוערים במיוחד שנחו בפסגת גבעה קטנה של גופיות מקומטות וג'ינסים. 

אוקיי. לא שלי. היימיש התגבר על המבוכה שכרוכה בדבר, והחזיר את המזוודה אל המסוע. הוא ידע שלא ימצא את המזוודה שלו כל כך מהר. דברים כאלה פשוט לא קרו לו. הוא חשב, שלושים שניות אחרי שהצליח לחסוך לדודה שלו נסיעה לשדה התעופה. אני מרגיש הקלה כי הבן שלה בצרות? זה אנוכי.

הוא חיכה בסבלנות למזוודה. היה לו זמן. הוא כבר עבר את רוב בדיקות הביטחון. אבל דקה אחרי דקה התגבשו לעשרים,  והסבלנות שאצר אבדה לה. זה לקח יותר מדי זמן, והמזוודה האפורה של בעל הגופיות עברה על פניו שוב ושוב, לועגת לו. המזוודה לא לועגת לך, היימיש. מה הוא היה יכול לעשות? הוא החליט להתייעץ עם אחת מעובדות שדה התעופה שעברה על פניו, שאמרה שככל הנראה, בעל המזוודה השנייה לקח בטעות את המזוודה שלו. בטעות. זו בהחלט הייתה טעות בשבילו, אלא אם סוודרים וצעיפים שימחו אותו. סוודרים וצעיפים באוגוסט.

עובדת שדה התעופה כיוונה אותו אל אחד המשרדים בקצה השני של השדה, בו ישבו שני עובדים ואכלו בשעמום סנדוויצ'ים. האנגלית שלהם הייתה כמעט בלתי מובנת, אבל הם השתדלו לעזור. היימיש פתח בשנית את המזוודה האפורה הלעגנית וחיטט במבוכה קלה בתכולתה. מתחת לבגדים הזרוקים בערבובייה הוא מצא ספר על יינות הונגריים. משהו צד את עינו: פתק קטן וצהוב בתוך הספר, ששלף מיד.