חודשיים וחצי בהונגריה

גלידה ב800 פורינט

"זו הטבעת הכי ממוצעת שראיתי אי פעם", אלכס העיר, סוקר בעניין את העיגול הדק והכסוף שעיטר את קמיצתה של חברתו הטובה ביותר. "ברצינות. התמונה של הטבעת הזו מופיעה במילון תחת הערך של 'טבעת ממוצעת'."
"חייבות להיות הרבה טבעות ממוצעות אם יש לזה ערך שלם", גיחכה היילי. "חוץ מזה, אני אוהבת אותה."
"את אוהבת את הבחור שנתן לך אותה. זה לא אותו דבר." אלכס היה רגיל לאהבה העצומה שחשה היילי כלפי רולנד, אבל היא לא הייתה מהסוג המתפשר, והטבעת ההיא הייתה ההגדרה של התפשרות. הדירה הקטנטנה בבודפשט הייתה ההגדרה של התפשרות.
ובכל זאת, הוא הצליח להבין אותה; עיניו נדדו אל המטבח הקטנטן בו עמד רולנד והכין קפה. הוא היה גבוה ובלונדיני וחסון יותר ממה שאלכס אי פעם יצליח להיות. רולנד בהחלט נראה כמו נסיך דיסני הונגרי, אבל החלק המעצבן היה שהיילי באמת ובתמים הייתה מאוהבת גם באישיות שלו.
וזה היה הרבה יותר קל לשכנע אותה לרדת מהעניין אם היא לא הייתה. בחורים יפים יש בכל מקום. מי כמוני יודע.
"אפשר להחליט שאני אוהבת את שניהם?" היילי שאלה, ועינייה הבהירות התכווצו בחיוך. "אני כל כך שמחה שאתה פה, אלכס. התגעגעתי אלייך."
"גם אני התגעגעתי אלייך, ילדה יפה." הוא ליטף את לחיה בשעשוע. "ואם מדברים על ילדים יפים, את לא מבינה איזה יצור פגשתי בשדה התעופה. הוא באמת היה חמוד- והוא לקח את המספר שלי!"
"אתה... אתה יודע שזו בגידה, נכון?" מבטה של היילי התקדר מעט.
"הא?"
"קרול. להתחיל עם מישהו שפגשת בשדה התעופה זה לבגוד בקרול", היילי אמרה, ועיניו של אלכס נפערו לגודל של מה שהרגיש כמו שתי צלחות ירוקות.
"קרול! אוי, תקשיבי, אני לא מאמין ששכחתי לספר לך- אני וקרול נפרדנו!" גם עינייה של היילי נפערו לסט תואם של צלחות בכחול.
"מה קרה?" היא שאלה. "אני צריכה להביא את הגלידה?"
"יש לכם כסף לגלידה?" אלכס הרים גבה.
"זו לא גלידה של בן אנד ג'ריס. איזו חברה מקומית. זה עלה 800 פורינט. זה בערך חצי פאונד. אני לא רוצה לדבר על זה." אלכס צחק בעוד האישה הנמוכה קמה מהספה הרעועה והכהה, וחזרה עם פיינט גלידה לא מפתה במיוחד ושתי כפות.
"וואו." אלכס הביט בציור על הקרטון: ילד הונגרי שמח שמחזיק גלידה.
"אני יודעת, נכון? ככה נראית גלידה של מבוגרים, שאוכלים ליד היין. סתם, אתהיודע שאין לנו כסף ליין." היא הושיטה לאלכס כף. "ספר לי מה קרה עם קרול!"
"היא קנתה לי מדריך ליינות הונגריים, למען האמת. אם לא הייתם מרוששים היינו יכולים לשתות יין מומלץ כמו מבוגרים אמיתיים." אלכס חייך, קובר את הכף שלו בתוך הפיינט. "לא שמישהו יאמין שאני מבוגר אמיתי. היי, החרא הזה לא נורא כל כך. איזה טעם זה?"
"יוגורט ודובדבנים. קרול!" קראה היילי בתסכול.
"אה, כן, קרול. אז ירדנו לבר כדי לחגוג את הנסיעה שלי. את מבינה, מערכת היחסים כנראה לא הייתה במצב מזהיר אם יצאנו לחגוג את העובדה שאני עוזב. פאק, קפא לי המוח!"
"איזה מוח?" העירה היילי בעוקצניות, ואלכס גלגל את עיניו, אוחז במצחו. "אלכס, מערכת היחסים שלכם הייתה במצב מצוין. כל המחזור שלנו מאמין שאתם הבאים בתור להתארס!"
"למחזור שלנו יש תחושת בטן טובה. הבנת? מחזור? תחושת בטן?" הוא קרץ, והפעם היה זה תורה של היילי לגלגל את עינייה. רולנד עדיין הכין קפה. או לפחות ניסה להכין קפה. "בכל מקרה, שתינו די הרבה. היה שמח. ואלכס השיכור החליט שזה יהיה רעיון טוב להציע לקרול להתחתן איתו, באמצע הרחוב, בלי טבעת." היילי נשכה את שפתה התחתונה. כן, המצב היה רע. "אני יודע. מטומטם. וזה גם מה שאלכס הפיכח חשב, למחרת בבוקר! אבל קרול הפיכחת לא חשבה ככה. היא נורא התרגשה. רבנו. הרבה צעקות." אלכס נאנח באיטיות. "וזהו. הבנו שהציפיות שלנו לא תואמות, והיא צעקה עליי לעזוב. נראה לי ששברתי לה את הלב או משהו."
"נראה לך?" היילי חזרה אחריו בחוסר אמון, ואלכס עיקם את אפו.
"אני יודע שלא הייתי בסדר, אוקיי? אני לא צריך הרצאות ממך על זה", הוא העיר בשקט, משפיל את מבטו.
"אתה צריך חיבוק?" היילי הניחה יד עדינה על כתפו, ואלכס הנהן. הוא קבר את פניו בכתפה ושחרר נשימה ארוכה שהחזיק. הוא התחמק, במשך יממה שלמה, מהמחשבה על כך, אבל כעת היה חייב להתמודד עם העובדה שמערכת היחסים הארוכה ביותר שהייתה לו אי פעם נגמרה. הוא באמת אהב את קרול, ועכשיו הוא איבד כל סיכוי לחיים משותפים איתה- בין אם רצה בהם ובין אם לא. פתאום המחשבה על היימיש לא הלהיבה אותו כל כך.
"למה מתחבקים?" שאל מבטא הונגרי, וראשו הבלונדיני של רולנד הגיח מהמטבח. "היילס, אני חושב שהמכונה התקלקלה."
"זה נורא נחמד שאתם מדברים באנגלית כדי שאני אבין", אלכס משך באפו.
"זה נורא נחמד שאתה חושב שההונגרית שלי שווה משהו", ענתה היילי, ואלכס צחק. "רגע, מה תעשה אחרי שתחזור לבריטניה?"
לעזאזל. זמן להשתחרר מהחיבוק. "התכוונתי לדבר איתך על זה", אלכס שפשף את עורפו. "אין לי מושג. אין לי לאן לחזור."
"מה זאת אומרת?" שאל רולנד.
"הדירה שגרתי בה עם קרול הייתה שלה. טוב, של הדוד החורג שלה. הוא נתן לה אותה בירושה."
"יש דבר כזה דוד חורג?" הרהר רולנד בקול.
"אז אין לך לאן לחזור", אמרה היילי.
"לא." הסכים אלכס. "אז חשבתי... אני יכול למכור באינטרנט את הכרטיס שיש לי לטיסה חזור בעוד שישה ימים, ולהישאר כאן קצת... עד שאבין מה קורה." הוא הבחין בהיילי נושכת את שפתה שוב. לא סימן טוב. "בבקשה! אני לא אציק לכם. תנו לי רק ספה ואני אהיה מאושר." רולנד הביט בהיילי, מחכה לתגובתה. "אה, ואני אקנה לכם בן אנד ג'ריס. וגם יין."
"יש לנו עסקה", חייך רולנד בהתלהבות.
"על איזה סוג של יין מדובר?" שאלה היילי, ולקחה את ידו של אלכס. "אני לא תומכת במה שעשית, גוש קקי קטן, זה היה די נוראי. אבל תמיד תהיה כאן ספה בשבילך."
"מה שהיא אמרה", הסכים רולנד, ואלכס גיחך.
"אתם קורעים." הוא קם מהספה, מרים את פיינט הגלידה שהספיק להתרוקם לפני ששם לב והכפות. "טוב, אני הולך להיות יעיל ולעשות כלים, אבל אל תצפו ממני לשום דבר שלא יפעיל את אזעקת העשן בתחום ארוחת הבוקר." הוא הסתובב לרגע כדי להביט בחברתו הטובה ביותר והארוס שלה. היילי נראתה יפה יותר מתמיד, עם שיערה הכהה והארוך ועינייה הכחולות, וללא ספק מאושרת יותר מתמיד. "אה, ותודה, חבר'ה."