אוסף של סיפורים קצרים

Nothing Like Us..

כלום לא היה דומה לנו.
היינו מיוחדים.
לא דומים לאף אחד ולא מחקים* אף אחד.
אין כלום כמונו, כמוני וכמוך ביחד.
חשבו שאנחנו זה לנצח.
הנערה העשירה והנער מהפרברים, כזאת קלישאה.
היינו מושלמים, אני מודה.
כלום לא יכול לגרום לי להרגיש כמו שאתה גרמת לי להרגיש.
למדתי, כאבתי, וחוויתי אותך ואת מי שהיית כל שנייה במשך ה5 שנים שלנו.
ואז בפוף.. עזבת.. הלכת השארת חתיכות של מי שהייתי מאחור..
זה לא היה אמור לקרות לך.. לא היית אמור ללכת כה צעיר, עזבת אותי ואת מי שהייתי.
איך העזת לעזוב אותי כך? מי נתן לך את הרשות?! למה ככה..
היה עדיף שניפרד ואז אולי היית חי אבל עכשיו מה זה שווה? כשאתה עמוק בתוך האדמה? מה זה שווה שהבטחת שאתה ואני זה לנצח ? ובעצם זה אתה לנצח בן 21..
כל זה היה באשמתי אני יודעת לא הייתי צריכה לריב איתך באותו היום, במסיבה כשהיית שיכור..
לא הייתי צריכה להסכים לך לנהוג לאחר ששתית כמויות מטורפות כאלו.. נכון, תמיד הייתה לך סיבולת טובה.. אבל הגזמת..
לא חשבת עליי על מה היה קורה לי אם היה קורה לך משהו יקרה לך משהו אתה מתת הולכת מבלי שאול להגיד לך מלה אחרונה לבקש שתישאר.
חשבת אך ורק על עצמך, הכל באשמתך...
ועכשיו אני מחפשת אשמים כי את מי עוד אני אוכל להאשים מאשר את עצמי?
נתתי לך הכל.. אותי.
מה? זה לא הספיק לך? אני לא הייתי מספיקה לך?
אהבתי אלייך לא הספיקה?
ככה זרקת את הכל לפח.. שברת וריסקת כל זכר לקיומך..
תגיד לי שזה היה שווה את זה.. בבקשה.
2 דברים נשארו לי ממך כשהלכת..
התזכורת שלך ושל מה שהיית בשבילי, צלקת עמוקה בליבי, תזכורת למה שהיית ולא תהיה עוד..
ו.. היא נשארה, כלכך דומה לך.. תזכורת כואבת כלכך.. היום מלאו לה 4 שנים.. 4 שנים מאז מותך.. ואולי זה לטובה.. כי אתה כלכך שמחת מהילד שאמור היה להיות לך..
אבל אני, רק אני באנוכיותי חשבתי על לעשות הפלה..
זה שיגע אותך, טימטם אותך..
כי איך הדבר שאהבת מכל רצה לעשות דבר כה נורא ליצור שלא עשה דבר בחייו?
אז כעסת ועזבת את הבית שלנו ונסעת לפאב הקרוב..
בשביל מה היית צריך לנסוע אם הוא היה כלכך קרוב במרחק הליכה? למה היית חייב לקחת את המכונית..
לא חשבת עליי?
ידעת שאני כזאת.. שאני ממהרת לחשוב ולהסיק דברים בקול שאני מעלה רעיונות מה לעשות ואז לבסוף הייתי מוצאת את התשובה הכי נכונה והגיונית..
חשבת באמת שאני אעשה הפלה? לדבר היקר לי מכל?
אתה לא חשבת עליי אפילו לא לרגע.
חשבת על איך יכולתי להגיד דבר כזה..
איך העלתי את הדבר הזה לראשי?
לא הקשבת לי עד הסוף..
אני מצטערת ואני אוהבת אותך.
לפחות עכשיו אני לא לבד..
הקטנה הזאת לימדה אותי שאני לא לבד.
היא ואתה לימדתם אותי כשגם יש קשיים ומכשולים תמיד אפשר להמשיך ולהתקדם..
אתה היית הקושי והיא הייתה הדרך שלי לחיות שוב להתחיל מחדש..
היא נתנה לי הזדמנות שנייה.
הזדמנות שנייה לחיים חדשים..
אהוב שלי.. רציתי להגיד לך תודה.
אתה היית הכל בשבילי ואני הייתי בשבילך.
תודה על האושר השמחה הכאב והעצב.. תודה על הכל..
כי כלום לא היה דומה לנו.
היינו מיוחדים.
לא דומים לאף אחד ולא מחקים אף אחד.
אין כלום כמונו, כמוני וכמוך לנצח.
חשבו שאנחנו זה לנצח.
הנערה העשירה והנער מהפרברים, כזאת קלישאה.
היינו מושלמים.

'אני אוהבת אותך'

Nothing Like Us.
________________________________
*

מחקים- מלשון המלה חיקוי.

(529 מלים)

Ędęñ<3