אוסף של סיפורים קצרים

LOST

תקראו את ההודעה בסוף!!

'בתאני ואלי חוגגות יום הולדת אחת עשרה'

אני ובתאני ישבנו אחת ליד השנייה מרוגשות היום אנחנו חוגגות את יום ההולדת ה-11 שלנו אני כלכך מתרגשת בתאני שמרה על שקט והתרגשה איתי בשקט בשקט
היא תמיד הייתה כזו שקטה ומופנמת אני הייתי הרעשנית אבל היינו אחיות מעל לכל היא שמרה עליי כשאני התנהגתי בפזיזות היא כל חיי אני מאוד שמחה שבתאני היא אחותי

"אליאן בתאני אתן מתרגשות?"אמא שאלה בחיוך נוצץ כמעט מיד קפצתי מהכיסא.
"ברור אמא זו הולכת להיות היום הולדת הכי טובה בחיים!"צעקתי בהתרגשות ובתאני ציחקקה כשאמא כיסתה את אוזניה בקולי הצומרני שעדיין לא התפתח
"תודה אמא זו באמת הולכת להיות יום הולדת טובה."בתאני אמרה ברוגע היא תמיד שקולה ורגועה מבין שנינו אני כלכך שמחה שיש לנו אחת את השנייה!

בהמשך הערב הגענו לבית וכל החברים שלנו היו שם כלכך התרגשנו בתאני ואני אדי ואחיה הגדול(רק בשנה!) מתיאס הגיעו ואיחלו לנו יום הולדת שמח אדי היא החברה הכי טובה שלי ושל בתאני מתיאס לא כלכך אוהב אותי אבל אנחנו מנסים להסתדר למען בתאני הרי זה כלכך שקוף שהם מרגישים אחת לשניה דבר מה אני אוהבת שבתאני שמחה.

6 שנים לאחר מכן..

"בתאני קומי אנחנו נאחר למסיבה!"אני צועקת לעבר בתאני שעדיין נחה לה במיטה אתמול הייתה לנו יום הולדת 17 והיום אורגנה מסיבה בחוף נטוש שכולם חוגגים בו שם יש את ה-מסיבות של השנה ואני כלכך שמחה שיוצא לי ללכת לשם עם בתאני, היא קצת פחות מתרגשת אבל היא תהיה איתי באש ובמים!
"אני מוכנה כבר מלפני שעה אלי"היא ממלמלת בשיעמום.
"היי! אל תתייחסי אליי ככה אני רוצה שתחגגי היום את אחותי אני אעשה הכל בשבילך!"אני מייללת וקופצת עליה.
"דיי קרצייה אני קמה!"היא מרימה את קולה במעט.
"יש בואי נלך בטח מתי שם בשבילך."גיחכתי וניענעתי את הגבות ברמיזה שובבה.
"אויש תסתמי-"היא ניסתה להיות כועסת אך כל מה שיצא זה חיוך קטן ולחיים סמוקות "-וחוץ מזה אין בנינו כלום אנחנו חברים טובים סך הכל."היא אומרת במעט אכזבה.
"אל תדברי שטויות הוא מאוהב בך וזה כזה ברור."אני אומרת ולאחר שנייה צליל הודעה נשמע בחדר

אדי:
'כלבות אנחנו פה למטה😗'

אדי שולחת בצ'אט הקבוצתי ואני צוחקת בתאני שולחת לעברי מבט מבולבל.
"אדי ומתיאס מחכים לנו למטה."אני משיבה לפרצופה המבולבל והיא מהנהנת בהבנה ומסמיקה בשמו של מתי.

אני:
'אנחנו עוד דקה למטה.'

אני מסמסת בקבוצה ולאחר מכן מתסחסה עליי ועל בתאני בושם ואנחנו יוצאות.
אנחנו יורדות בשקט במדרגות שאמא ואבא לא ישימו לב שאנחנו יוצאות השעה כבר אחריי תשע ואמא תכעס שלא יצאנו יותר מוקדם.
"ששש.."בתאני לוחשת כשהמדרגה מרעישה.
"שקט אתת.."אני לוחשת בחזרה מצחקקת.
בתאני מחייכת לעברי חיוך חסר דאגות ולפתע עיניה נדלקו באושר.
אם בתאני מאושרת אז גם אני.

אנחנו יוצאות מהבית ואני בתאני מתיישבות במושב האחורי כשמתיאס נוהג ואדי מקדימה לידו.

שעה לאחר מכן..

אני רוקדת וצוחקת ביחד עם בתאני ואדי ובנים מתקרבים ומנסים לרקוד איתנו אך מתיאס דואג להעיף כל אחד שנצמד אלינו ובמיוחד לבתאני.
"בואו תמונה!"אדי צועקת לנוכח כל הרעש ואני ובתאני צווחות באושר אדי מחזיקה את הטלפון כשאני ובתאני מחובקות ומתיאס מניח יד רכושנית על בתאני וידו השנייה על אדי פלאש הקידמי סימן לנו על כך שהתמונה צולמה מיד חטפתי את הטלפון מידיה של אדי והסתכלתי בתמונה יצאנו כלכך יפה..

(תפעילו את השיר)

בהמשך הערב הצלחנו לגרום לבתאני ולמתיאס להיות שיכורים מאוד הצעתי לכולנו להכנס למים נהיה לי חם וכולנו הבאנו בגד ים הייתי מאוד שיכורה וכנראה שגם כולנו כיוון ולא יחסנו חשיבות לקור ולים שהיה מעט מסוכן בשעות אלו הורדנו לבגדי הים ורצנו למים השפרצתי מים על בתאני והיא עליי צחקנו ונהינינו כלכך עד שלפתע חצי מהאנשים במסיבה הצטרפו אלינו כולם השתוללו במים איבדתי קשר עם בתאני לפני 5 דקות היא המשיכה להיות עם כולם בזמן שדיברתי עם מקס ילד מהשכבה שלנו הייתי כלכך שקועה שצעקה אחת פילחה את האוויר.

"איפה בתאני?!" וכאן עולמי קרס עליי האור של חיי נכבה והרגשתי איך החיים מתרוקנים מתכליתם.

יום לאחר מכן..

"אחותי הקטנה ממני ב3 דקות ו11 שניות לאן הלכת? לאן שחית? למה לא נשאר?
למה עזבת? את האור של חיי את יודעת? אני מצטערת שלא שמרתי עלייך את החצי השני שלי זה שמשלים אותי למה את היית חייבת להעלם? ללכת מהעולם הזה כלכך צעירה..
למה זו לא הייתה אני? מה את עשית שזה הגיע לך? אני אוהבת אותך אחות-"הדמעות השקטות שנזלו מעיניי כבר לא היו שקטות התחלתי להתייפח בקול כולם לבשו שחורים אמא לא מגיבה ואבא לא מפסיק לבכות כל החברים שלנו כאן ברגע הזה נחרב עלינו עולמנו..
"-למה את הלכת ולא אני? למה? בתאני תחזרי בבקשה זה כבר לא מצחיק את שומעת? אנחנו רוצים שתחזרי סליחה שלא שמרתי עלייך כמו שהייתי אמורה אני מצטערת על שהרגתי אותך בתאני."לחשתי את המשפט האחרון ואף אחד לא שמע כולם בוכים ומתייפחים אף לא הגה למעט קולות הבכי ברקע הרגשתי מחנק ופשוט ברחתי לבר הקרוב מבלי שיעניין אותי שאני מתחת לגיל ביקשתי משהו חזק משהו שיעשה שאני אשכח..

שלושה שבועות לאחר מכן..

"היא בקושי אוכלת ובקושי יוצאת מהחדר.."קולה של אימי לוחש כנראה לחברים שבאים לבקר אותנו, אותי. "אני לא רוצה לאבד עוד אחת." אני רוצה לצחוק ולהגיד שזה מאוחר מידי איבדתי את עצמי כבר מזמן החיים לפתע נראו אפורים חסרי צבע וחסרי תכלית העולם כבר לא נראה כמו שנראה בלי בתאני.

בתאני טבעה במים גופתה נמצא בבוקר כשכתמי דם מכתימים את גופה עיניה פתוחות וחלולות ריקות מתוכן המבט שלה מבעיט ולחשוב שאני זו שמצאה אותה ככה חצי צפה.

החיים כבר לא יחזרו להיות מה שהיו.

(869 מלים)

אז היי?
אני מאוד רוצה להפוך את הקטע הזה לספר ואני מאוד מעוניינת בחוות דעתכן כמובן שיקח לי זמן לבנות את כלה עלילה סביבו ולרשום פרקים מוכנים מראש אז מה אתן אומרות?
לנסות ולהפוך את זה לסיפור?