אוסף של סיפורים קצרים

החיים או המוות.

צעקות נשמעו באוזני במעומעם, כאילו ואני טובעת.
אני יודעת שהצלחתי לשמוע את המלים, שמעתי אותן אך לא הבנתי מה משמעותן.
טבעתי לאט בתוך האוקיינוס האפל.
אומרים שמתחת למים יש עולם אחר, שונה. ועכשיו אני מבינה שיותר מתמיד יש עולם שונה אך הוא לא יפה יותר, הוא לא טוב יותר, הוא נורא יותר, חשוך יותר, אפל הרבה יותר.
הושטתי יד ואז עוד אחת בניסיון גרוע לעלות ולצוף על פני המים.
לפתע עיניים ירוקות בצבצו מתוך החשכה ברכות ובאהבה כמו שרק הסתכלו עליי כשהיו עוד בחיים.
יד נשלחה לכיווני ואז הוא עמד שם, בעיניו הירוקות מבקש בתחינה אילמת שאצטרף אליו, שאצלול איתו לתוך החשכה, שאאבד כמוהו בתהום.
הוא כבר לא ממשי ולא אמיתי אך מנטלי ורוחני בתוך ראשי ואני יודעת שאיני יכולה באמת לגעת בו לחוש אותו בזרועותי כמו שחשתי אז.
לאט המלים החלו להעלם אחת אחריי השנייה טובעות גם הן וכבר לא נשמעות כמו מלים כמו בהתחלה, רצף של מלמולים שלא פוסקים מרעישים ומרעידים את קרקעית הים שלא ידעה סוף.
הקור כבר אינו מורגש גופי מתנתק מנשמתי ואיני טובעת יותר רק צפה.
פקחתי את עיניי נאחזת בחיים ומצד שני נאחזת במוות כשאעזוב את החיים אני יוכל להיות איתו שוב, לחוות אותו שוב ושוב.
זה לא מובטח שאהיה איתו באמת.. הרי מי הבטיח לי שאחריי המוות אהיה איתו? אהיה רק שלו כמו שהוא שלי? מי קבע שאהיה איתו לאחר מכן? אך מי קבע שלא?
ולפתע, עיניים ירוקות כמו שלו ועיניים חמות כמו שלי הסתכלו, בהו בי ובנשמתי ולפתע המלמולים חזרו להיות מלים אך עדיין לא מובנות.
הם הסתכלו עליי מושיטים את ידיהם אליי, המתנה שלו בשבילי, המתנה שהעניק לי לפני זמן רב.
שניהם כבר גדולים עם ילדים ומשפחה מורחבת.
ושוב פעם נקרעתי בין הרצון לחיות או למות להיות עם ילדי או עם האהוב של חיי? ובמוחי צצות שאלות ותהיות, אני רוצה כלכך להיות איתו אך איני רוצה לאבד אותם.
אז אני חושבת שוב נחבטת בעצמי מה עליי לעשות? ואז התשובה בעינה עומדת כנראה שכבר החלטתי ילדי כבר גדולים ונשואים עם ילדים ונכדים ומה לי נשאר? עם מי אני אהיה? כל אחד מהם חיי בבועה של עצמם היא עם משפחתה הנהדרת והוא עם משפחתו המקסימה.
להם יש מי עוד שמארח להם חברה בבית ולי מה יש? לא שאני מזלזלת אך לי יש רק את עצמי בבית כלכך גדול.
הילדים הנכדים והנינים שלי באים רק פעם בשבוע ואז אני נשארת לבדי.
אז כנראה שבחרתי וידיי מושטת בחזרה לעיניו הירוקות הצעירות לפני מותו הוא נראה צעיר יותר בריא יותר כל-כך הרבה יותר ויותר..
הוא נראה אותו הדבר כמו שהכרנו מושלם.
אני יודעת שילדיי מתאכזבים ומתאבלים אך אני מאושרת יותר משהייתי אי פעם.
הרגשתי שאני נהיית צעירה יותר, כאבי הגב האיומים שפקדו אותי מתחילת הזקנה פסקו, רגליי כבר לא הרגישו כבדות כמו שהיו כשהייתי עודני בחיים, אבל עכשיו אני יודעת שהם מאשרים לי ללכת אני סוף כל סוף חופשייה וחיה.
בחרתי באהוב ליבי אהבת חיי ואהבתי הראשונה הרגשתי שלווה והמשכתי לצלול לתהום נאחזתי בידו וגל של אושר עבר בגופי ואור החל להופיע הכל התבהר ונמצאתי במקום טוב הרבה יותר כולם צעירים ומאושרים ועכשיו אני יודעת שהובטח לנו להיות יחד לנצח אני איתו והוא איתי, אהבת חיי היחידה.

הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים שאומרות הכל לבסוף היינו מאושרים ושלווים שפתינו מביעות את מה שלא יכולנו להביע שנים מאז מותו של אהובי.

"אני אוהב/ת אותך.."

(528 מלים.)

טוב אז כתבתי אותו לא הרבה זמן האמת שבכלל לא הרבה זמן אך זהו וואן שוט לפי דעתי שכביכול מלמד על הרגשתם של המבוגרים מאיתנו על ההתלבטות שלהם האם ללכת אחריי האהבה או ללכת אחריי ההמשכיות שלהם אני בחרתי שאצלי היא תבחר באהבה הריי מי לא היה בוחר בה?

אשמח אם תגיבו לי את דעתכן על הוואנשוט הזה ואולי דעתכן על הוואן שוטים האחרים ומה אפשר לתקן אני אשמח לביקורת בונה..

❤