אוסף של סיפורים קצרים

The Beauty & The Beast

השנה היא 1560 לספירה.
אורלנדה, אר"הב.

נקודת מבטה של החיה;
אליזבת' מארי קליבלנד:

הצצתי דרך העצים עליו.
הוא היה כל כך יפייפה..
עיניו דמו לים סוער, אפו סולד ושפתיו כלכך בשרניות.
העליונה מעט דקה יותר מהתחתונה שהייתה מלאה ועסיסית רק חלמתי על הרגע הזה שאני אמצא מישהו שיגרום לליבי להראות שהוא עודנו בחיים.
אבל איך הוא ירצה אותי כשאני בעצמי חיה? רוצחת..
ככל שעברו הימים המשיכה שלי אליו התחזקה.. הרגשתי שהוא מיוחד ונוצר אך ורק בשבילי אבל הוא אנושי בעוד אני בת אלמוות, ערפדית מוצצת דם.
אני חיה מסוכנת, אני רוצחת.
מגיע לי להשאר לבד.
אבל אני אחכה שיגדל מעט ואז.. הוא יהיה שלי, לנצח.
הכאב של להיות בלעדיו מקשה עליי וכשהוא יתבגר אני אקח אותו ורק אם יבקש, אהפוך אותו לכמוני.
הוא יהיה שלי לנצח.
חיכיתי יותר מידי זמן 300 שנים זה יותר מידי זמן. ועכשיו.. כשמצאתי אותו.. הוא יהיה שלי, אבל עוד קצת אם שרדתי 336 שנים אני אשרוד עוד 4 אבל בתום הארבע שנים הוא יהיה שלי.

כעבור 4 שנים:

זה הזמן.
זה הזמן שלי להיות מאושרת.
עכשיו זה הרגע לו כלכך ציפיתי, כל 340 שנים שבהם חייתי הגיעו לרגע הזה.

נקודת מבטו של היפֲה;
אלכסנדר דוידוב וושינגטון:

"אלכסנדר היכנס לבית כבר מאוחר!"אימי צעקה מדלת הבית.

"רק עוד רגע אמא, אני אסיים לגרוף את האורווה."

אימי נאנחה בתבוסה ולאחר מכן חייכה ברכות "רק תמהר ילד שלי, מסוכן בחוץ בשעות האלו."

"כן אמא."צעקתי.

הוצאתי אוויר מבין שפתיי וניגבתי את מצחי המיוזע.
העבודה בחווה מקשה עליי, הניסיון לאזן בין עבודה ללימודים מתיש.
הרמתי את ראשי והסתכלתי לשמיים נגלה לי שהשמיים כבר השחירו, התחלתי למהר, מסוכן בעיירה שלנו בשעות האלו. הסיפורים על מפלצות הנשלטות ע"י מפלצת, החיה קוראים לה. אף אחד לא יודע איך היא נראת אך רצות שמועות ששיניה חדות ביותר ועינייה זוהרות בצבע אדום כהה. מבטה קר כקרח, לא יודעים אם מדובר בזכר או בנקבה.
והסיפורים האלו יותר סיקרנו אותי מאשר הפחידו אותי. בכל דבר יש טוב, גם בנורא ביותר.
רשרוש קל הטריד את מנוחתי. הסתכלתי לצדדים בפאניקה וכשהבנתי שמדובר בסנאי הרגשתי שאני יכול לנשום לרווחה.

"הבהלת אותי קטנצ'יק."גיחכתי והסתובבתי ו..

בום
הכל נהפך לשחור.

***

"מה עשית אליזבת'?!"

"הבאתי את מה ששייך לי."קול קר ענה.