הנייד שלי צלצל פעמיים לפני שצפירה נשמעה מהרחוב. מיהרתי להתיז מעט מהבושם האהוב עליי, שולחת מבט זריז למראה הגדולה שעל הארון, מיישרת את חולצתי. אספתי את דבריי, וממהרת לדלג במדרגות הבית אל הכניסה.
אני נועלת את הדלת מאחורי, כאשר מזג האוויר החמים של לילות אוגוסט מכה בעורי.
אני נושפת אוויר עצור החוצה, לפני שאני מסתובבת ורואה מן המיצובישי הלבנה את גל, כשרעמת התלתלים השחורה והקופצנית מקיפה את פניה העדינות.
מאחוריה מגיח ראשו של לירן, כשהוא מחוייך כהרגלו.
"כנסי כבר פנימה, אנחנו מאחרים!" הוא צועק, ואני ממהרת אל הרכב, אשר ממנו בקעו שירי פופ ידועים עכשיווים. גל לחצה על דוושת הגז ברגע בו טרקתי את דלת המכונית, ואני תהיתי כיצד, לעזאזל, היא הצליחה לעבור את הטסט בהצלחה.
היא ביצעה חנייה מהירה בסמוך לביתו של אחד מהנערים שבקבוצת החברים המורחבת שלנו, ובצדו השני של הרחוב, ראיתי את אוהד יוצא מהרכב הישן של אמו, מנופף לעברנו בחיוך.
צעדנו בקלילות אל הכניסה, מנהלים שיחה קולחת על האנשים שככל הנראה יהיו כאן היום, בעוד אוהד חיבק את כתפי כשראשי נשען על שלו.
לירן דפק על הדלת ברציפות, וכשנפתחה, זוג עיניים כחולות וגדולות הציצו החוצה.
המבט של יעל נעצר עלי, כשעינייה התרחבו אף יותר.
"שאלוהים יעזור לי, סתיו פאקינג שפירא!" בשניה הדלת נתרקה בקיר הכניסה, בעוד שזוג ידיים דקיקות עטפו את גופי בחיבוק מוחץ.
"איזה יפה נהיית," היא אמרה כשהתנתקנו, מלטפת את שיערי, "זאת אומרת, תמיד היית, אבל עכשיו, וואו השיזוף הז-" היא מיהרה לתקן את עצמה ואני שלחתי לעברה חיוך.
"זה בסדר, הבנתי את הכוונה. התגעגעתי מותק!" צחקקתי וחיבקתי אותה בשנית.
כאשר התנתקנו, כבר כמעט כולם התקבצו בכניסת הבית, מפטפטים איתי על החזרה שלי, ונותנים לי להרגיש בבית, למרות שעברה כמעט שנה.
יניב, המארח, דאג שביתו יתמלא במבחר רחב של בקבוקי אלכוהול, על מנת לחגוג את החזרה ללימודים, ואת החזרה שלי לארץ.
~~~~
לאחר שיחות קצרות עם מספר חברים ישנים במטבח, לירן קרא לי להצטרף אליו ואל גל, אשר ישבו בחברת נערה ברונטית יפיפיה.
התיישבתי לצידה של גל, משעינה את ראשי עליה בעייפות, אך מחייכת חיוך צדדי קטן, הערב הזה היה גדול עליי, הערכתי מאוד את חבריי על כך שהתכנסו לכבודי, באופן כזה או אחר, אך הייתי מעדיפה לשבת בבית בשקט ולראות עוד פרק בסדרה שתכף תעלם.
"היי, אני סתיו." חייכתי אל הנערה, ועינייה החומות ברקו והתכווצו לחיוך מתוק. הרשתי לעצמי לבחון את פניה, לחייה היו תפוחות וסמוקות, ושיערה החלק נגע- לא נגע בכתפיה החשופות.
"שיר, שמעתי עלייך מלא." הסטתי את מבטי אל גל ולירן אשר ישבו משמאלי, מחייכת בגאווה קטנה.
"אני מאמינה שאת התאומה המדוברת?" ספק שאלתי ספק הכרזתי, והיא הנהנה בקלילות.
"מדברים על החמור." צחקה ולגמה מהבירה שבידה.
הבטתי סביבי, רואה את אוהד מתקרב אל מרכז הסלון, כשלידו נער ברונטי, צבע שיערו זהה לשל שיר. חיוכו כמעט והאיר את החדר, כאשר צחק ככל הנראה מדבריו של אוהד.
"סתיו תכירי, זה גיא." שיר אמרה כאשר השניים נעמדו לידנו, "או בשמו האמיתי, האח הפחות מוצלח." היא התגרתה בו, בעוד הוא הוציא לשון לעברה, ומיד לאחר מכן מושיט את ידו אליי.
"את בטח סתיו, נעים מאוד, שמעתי עלייך הרבה." הוא אמר כשידי לחצה את שלו.
"אני מבינה שאתם גם מתאמים משפטים." סרקזם קל נשמע בקולי, וגרף אחריו צחקוקים של הסובבים.
מבטי נפגש בשלו, עיניו כהות במיוחד, נראו שחורות באור המועט שבחלל החדר.
לסתו התרחבה יחד עם חיוכו, ועל גופו הייתה חולצת טריקו לבנה, ומעליה פלנל בגווני אדום.
ניתקתי את מבטי לאחר זמן לא ידוע, כאשר עכלתי את העובדה שבהיתי בגיא יותר מידי.
הוא התיישב על הספה הנגדית, כאשר אוהד נגרר אחריו, לא לפני שהעביר לידי בקבוק שקוף, אשר מכיל בירה בהירה ולימונית.
YOU ARE READING
Chasing The Sun
Romance"אני לא אותו אדם שהייתי לפני שנה, ואתה היחיד שלא מרגיש בהבדל." קולי קרס עם כל מילה, נחלש, קרוב להעלמות. מבטו החם חדר לעיניי, ולרגע אחד, קיוויתי לא להיעלם לעולם, להשאר כשרגליי נטועות בקרקע, אך מחשבותיי מרחפות בחלל החדר, ומבטי על אותו הנער מהרגע בו נכ...
