אחרי שהנהנתי קצרות לשאלתו של גיא, והוא הניח לי ועבר לישון בחדרו, העברתי לילה בנדודי שינה, אשר כללו הרדמות והתעוררות במרווחים של חצאי שעות מייאשות.
השעה בשעון הקיר הייתה ארבע וחמישה לפנות בוקר, כששמעתי קול פגיעה וצעקה גברית מאחד החדרים שבקומה הראשונה.
אולי זו הייתה הסקרנות, ואולי השעה המאוחרת- מוקדמת מידי, אשר גרמו לי ללכת בעקבות מקור הרעש ולדפוק על דלת העץ, שמול חדרה של שיר.
המתנתי כמה שניות, שתיקה מוחלטת שררה בבית, החלטתי שאולי זו הייתה פשוט טעות, לכן הסתובבתי על עקביי היחפים, במטרה לחזור ולנסות לישון שוב.
חריקה שקטה נשמע מאחורי גבי, והפנתי את ראשי חזרה אל הדלת הלבנה, שחשפה חריץ קטן. גיא עמד שם, נטול חולצה, מכנסי ברמודה תלויים ממותניו, שיערו היה פרוע לכל עבר, ועיניו נראו עייפות מהרגיל.
"סליחה, לא התכוונתי להעיר אותך." נשכתי את שפתי במבוכה, כשפניתי אליו עם כל גופי.
"לא הערת אותי." הוא חייך חיוך צדדי קטן, "אני לא ממש מצליח להרדם, את רוצה אולי שנדבר?".
תגובתו הפתיעה אותי לחלוטין, ומצאתי את עצמי קופאת במקומי, מבלי דרך מוצא. הנהנתי בהיסוס, הוא פתח את דלתו בפניי, נותן לי להכנס, וסוגר מאחורי את הדלת, בעוד הוא שם על עצמו חולצת טיולים מודפסת.
החדר נראה זהה בגודלו לשל שיר, אך ניתן היה להבחין במבט אחד ראשון בשוני מובהק בין שני התאומים.
בעוד חדרה של שיר היה נקי ומעוצב בקפידה, בגווני לבן ואדום, החדר של גיא בלט בגווני הכחול העמוקים שבו.
שתי גיטרות יפיפיות נתלו מעל המיטה הזוגית, אשר מצעיה בלטו בצבעי התכלת, על רקע העץ הבהיר שממנו בנויה.
מסדרון נראה בקצה החדר, ואני תהיתי מה יש בהמשכו. החדר היה עמוס ומסודר כאחד, מלא באישיות, אשר אולי יכלה לרמוז על אופיו של הנער שלצידי.
"איזו מוזיקה את שומעת?" קולו שידר נונשלנטיות מפליאה, כשהוא התיישב לצידו של שולחן המחשב הבהיר, סורק אותי במבט מבלבל. רגליו היו פסוקות מעט, וידיו נחו על המשענות המיועדות לכך, שריריו נראו גם ללא מאמץ, וגרמו לי לתהות, כמה שעות נדרשו ממנו הכדי להגיע לתוצר יפייפה שכזה.
"זה תלוי."
"תפרטי." חיוכו נראה בוהק מתמיד, וגרם לתחושת האי נוחות להשתלט על גופי.
הוא החווה בידו על הכיסא שלצידו, ואני התיישבתי, מנסה להמנע מקשר עין נוסף.
"האהובים עליי זה טונה ונתן גושן." בחנתי את הגיטרות שהיו תלויות על הקיר הלבן היחיד בחדר, "אבל המצב רוח שלי גורם לי לנטות לפעמים לרוק או לפופ, בהתאם." אחת מהן שחורה, מעוטרת בפס לבן במסגרתה, ומימינה אחת חומה, בצבעו של בסיס המיטה, עם עיטורים כהים וחריטות יפיפיות.
"שילוב קצת מוזר." הנהנתי בחיוך מבין.
"לא מעניין אותי הקטגוריות של הכל, אם לומר את האמת." זוג עיניו פגש בשלי, "ומה לגביך?".
YOU ARE READING
Chasing The Sun
Romance"אני לא אותו אדם שהייתי לפני שנה, ואתה היחיד שלא מרגיש בהבדל." קולי קרס עם כל מילה, נחלש, קרוב להעלמות. מבטו החם חדר לעיניי, ולרגע אחד, קיוויתי לא להיעלם לעולם, להשאר כשרגליי נטועות בקרקע, אך מחשבותיי מרחפות בחלל החדר, ומבטי על אותו הנער מהרגע בו נכ...
