פרק שתים-עשרה- 50 שורות של קוקאין
סליחה שאני חופרת על זה שוב, אבל מאוד אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם (:
המשתמש: 2ronron123
השיר לפרק: elvis presly- the wonder of you
"אני מניח שאני לעולם לא אדע את הסיבה שאת אוהבת אותי, ואת אוהבת.
זה הפלא שאת." - אלביס פרסלי
"אתה אוהב את אופיר?" השאלה הזאת לא יכולה להיות יותר ישירה. אבל היא הייתה חייבת להשאל.
אני לא אעמוד שם מול הגבר היפה הזה ואשלה את עצמי שאני אוכל לזכות בו, כשהוא מובטח לבחורה אחרת.
אופיר לא חברה טובה, אני מודעת לכך. היא אף פעם לא הייתה החברה הכי נאמנה או תומכת, אבל היא לא בן אדם רע. וזה לא מגיע לה, שחברה טובה שלה תתקע לה סכין בגב.
העיניים של ליאור מצטמצמות והריסים סוגרים על האישונים. היד שלו נשמטת מהלחי שלי, והיד השניה מאבדת אחיזה בבטן הבקושי תפוחה שלי. הכרס הקטנה הייתה שם עוד לפני- הפיצות אשמות, לא הילד.
אני לוקחת צעד אחד אחורה, למרות הכאב החד בחזה, ונושמת נשימה עמוקה.
"מאיפה באה השאלה הזאת?" ליאור מביט בי באותן עיניים, שעכשיו חזרו להיות שחורות, ואני לרגע מאבדת שיווי משקל. יש לו יותר מדי עוצמה בעיניים. מבט קטן, ואני נופלץ לרגליו.
"אי אפשר להתעלם מהפיל שנמצא בחדר," אני נוחרת בבוז ומשלבת את ידיי על חזי. ליאור מרים את גבותיו, ספק בחוסר הבנה, ספק בשעשוע.
"אולי כדאי שקודם נגיע למקום שאפשר לשבת בו?" אני מסתכלת סביב, מסתכלת על האדמה ומושכת בכתפיי. אני מרימה את מבטי אל האופק, וכמעט נאנחת מהנוף היפה. כל פנסי העיר נגלים לעיניי, וזה הנוף הכי מקסים שראיתי בחיי.
"אפשר לשבת פה. יש גם נוף יפה." ליאור לא אומר דבר. הוא מתיישב על האדמה החולית בשקט ואני מתיישבת לצידו. אני לא מחכה שהוא ידבר, אני פשוט אומרת את מה שעל הלב שלי. כדאי לדבר על הדברים כל עוד אנחנו עומדים בנקודת ההתחלה, ולא באמצע.
"מה יקרה אם אני אחליט ללדת את הילד?" אני נושאת זוג עיניים אל ליאור, ומביטה בו, מחכה לתשובה שלו בשקט. המבט שלו משקיף על אורות העיר, ורק עכשיו אני שמה לב לרעש שמפיצים עמודי חשמל מצדדי השביל. מין זמזום עדין, שהיה יכול להיות מעצבן, אילו לא היה שקט כל כך.
האווירה רומנטית, והלוואי והייתי יכולה לנצל אותה ולנשק את ליאור עד שלשנינו יגמר האוויר.
"כשנגיע לגשר נחצה אותו." ליאור אומר בשקט, ואני מרגישה רחש בבטן שלי שגורם לעצבים שלי לעלות ולדם שלי לרתוח.
"ומה אם אין גשר?" אני פולטת ברוגז, וממשיכה בלי לקחת אפילו אוויר,
"מה אם הגשר נקרע באמצע שאנחנו צועדים עליו? ומתחת לגשר יש נהר, עם פיראנות, ותנינים, ותמנון ענק וגדול-"
"אין תמנונים בנהר-"
"זה לא משנה! בנהר הזה יש!" אני נושפת נשיפה נרגזת ומנידה בראשי.
YOU ARE READING
EUPHORIA|| אופוריה
Romansaכל הנגיעות, כל הרגעים היפים חוזרים אלי. ואני עפה במחשבות, בחלומות, בזכרונות. ואני בטוחה שכל בחורה שאי פעם בילתה איתו לילה כזה מרגישה כמוני. ××× "תבחר, ליאור. אתה נשאר, או שאתה הולך?" השפתיים שלי רועדות בזמן שמליחות מציפה את פי. "אליה-" "תבחר!" הדמע...
