פרק אחד-עשרה- ללא מנוחה
השיר לפרק- יזהר אשדות: במרחק נגיעה מכאן
שתי הודעות קצרות:
1. בנות ממש ממש מקסימות, שמנהלות עמוד באינסטגרם של וואטפד ישראל פתחו גם משתמש בוואטפד. אני ממש אשמח אם תעקבו אחרי שני המשתמשים, גם באינסטגרם וגם בוואטפד.
אינסטגרם: wattpad.israel
וואטפד: WattIsrael
2. פתחתי משתמש באינסטגרם למשתמש בוואטפד. זה נשמע קצת מוזר, כשחושבים על זה. משתמש למשתמש. טוב, נעזוב את המוזרות שלי בצד. אני אשמח מאוד אם תעקבו אחרי, וכמובן שגם אני אעקוב בחזרה.
שם משתמש: 2ronron123
תהנו מהפרק!!
(נ.ב. אני יודעת שאני כותבת גרועה שמעלה פעם ביובל פרק ):)
***
מחשבות. זה נדמה שהן לא רוצות לעזוב אותי. מחשבה אחת מציתה מיליון אחרות, והמחנק בגרון מתגבר, והלב דופק מהר.
הלחץ בחזה מתגבר, העיניים דומעות, והתחושה הזאת שונה וחדשה.
בחיים לא שנאתי לחשוב, תמיד בירכתי את היכולת שלי לחשוב על הדברים לעומק. עכשיו זה מרגיש שהמחשבות גורמות לי לרצות לישון. כל מחשבה נוספת שמגיעה גורמת לעוד נשימה מבוהלת, לעוד נשיכת שפתיים ולעוד מחשבות שמזמנות את תחושת הפאניקה.
תחושת הפאניקה היא... מבעיתה. אם היו מבקשים ממני להסביר איך אני מרגישה כשמחשבה מזדחלת אל הראש שלי, ואחריה עוד אחת ועוד אחת, לא הייתי מצליחה לתאר במילים את התחושה שהמחשבות גורמות לי להרגיש.
זה יותר מדפיקות לב מהירות, זה יותר ממחנק בגרון. זו חרדה. זו תחושה שמנערת אותך, תחושת אי ודאות. וזו התחושה שאני מרגישה עכשיו, בזמן שאני יושבת במושב הנוסע, לצד ליאור, כשפנסי הרכב מציתים להבה בחשיכה.
העיניים שלי נעוצות בחשיכה שמבעד לחלון הזכוכית של הרכב. ליאור לא יודע על מה שמתחולל אצלי בבטן, או יותר נכון, בראש. כל המחשבות שמציפות אותי מעלות לי בחילה. ואני לא מצליחה להפטר מהן. אני לא מצליחה להדוף אותן הצידה- מעשה שהצלחתי לעשות בעבר.
מה השתנה עכשיו?
המחשבות שלי מתרכזות בהריון. בעיקר, אבל לא רק בו. מה אני הולכת לעשות? אני אלד את הילד הזה, או שאעבור הפלה?
מה נכון לעשות? מה לא נכון?
ואני לא מצליחה לנשום נכון כשאני חושבת על מה אם אני אצטרך להיות לבד בחדר לידה?
או יותר גרוע, מה אם יקרה משהו לי, או לילד? מה אם אני ארצה לשמור את הילד, אבל אעבור הפלה טבעית?
העיניים שלי בשלב הזה כבר מוצפות דמעות והנשימות שלי כבדות. בחיים לא פחדתי ככה ממחשבות. למה אני לא מצליחה להעיף אותן ממני? למה אני לא מצליחה לגרום להן להעלם?
הגוש בגרון הולך וגדל. האצבעות שלי מחפשות משהו לאחוז בו, ממששות את גב כף ידי, ולבסוף ציפורניי ננעצות בעור החשוף. אני מתפללת בלב שליאור לא יבחין בדבר. יותר מדי צרות אני מפילה עליו. הוא לא צריך עוד צרה, חולת נפש להתמודד איתה.
YOU ARE READING
EUPHORIA|| אופוריה
Romanceכל הנגיעות, כל הרגעים היפים חוזרים אלי. ואני עפה במחשבות, בחלומות, בזכרונות. ואני בטוחה שכל בחורה שאי פעם בילתה איתו לילה כזה מרגישה כמוני. ××× "תבחר, ליאור. אתה נשאר, או שאתה הולך?" השפתיים שלי רועדות בזמן שמליחות מציפה את פי. "אליה-" "תבחר!" הדמע...
