מלודי

5 - אהבה קשה

טורוטוטוטוטוטו אולההה~ בנימה שונה להחריד מהסיפור הרציני הזה, רק רציתי לומר לכם שעכשיו, עם פרסום הפרק הזה, אנחנו רשמית בחצי הדרךD:

מה שאומר שכן, יש תשעה פרקים בסך הכל^_^ אני ממש מקווה לסיים את הסיפור הזה בשבוע הבא, אני מהירה למדי, יש בי תקווה ואני מתה לסיים את הפרויקט הזה D:

~~~

אני ומלודי מסתדרים נהדר, אז אני מתחיל להבין שהגיע הזמן באמת. שאני יכול לומר לה שאני רוצה להיות איתה, לקחת אותה, לאהוב אותה כמו שאף אחד לא יאהב, לקחת אותה למקומות הכי יפים וטובים שיש. ביחד, שנינו, שם נהיה מאוחדים, יחד לנצח.

זה לא כאילו לא קשה לי.

העבודה קשה, אבל החיים פחות. החיים מאירים לי פנים, נותנים לי להבין שהעולם הוא לא רק לגבי רוע ואפרוריות, אלא שיש שם מגוון של צבעים ויופי שדרכם אפשר לראות אותו.

כן, ברובע העני של העיר אי אפשר לראות יותר מידי צבעים, אבל הוא עדין נראה קצת יותר צבעוני ויפה בעיניי. אני מעריך את הדברים שנתנו לי יותר, מעריך את החיים שלי והקיימות שלי.

את מלודי שלי אני מעריך יותר מכל, את העובדה שהיא שייכת לי, שהיא שלי. ואני רוצה לקחת אותה עוד, לאהוב אותה בעוד שלב, בעוד צורה.

זה היופי בחיי.

---

אני נכנס אל ביתי בלחץ שאני לא אמור לחוש. אבל טוב, בראשי תוכנית, הבקשה. הרצון לקחת את מלודי, את כל גופה ונשמתה ברגע אחד.

היום בלילה.

לא משנה כמה עייף או תשוש אני, המחשבה הזאת מעוררת אותי, מפיחה בי חיים. אני נכנס לחדרה לומר לה שלום, ומלודי מחייכת בבואי. היא מתחילה להיראות בעיני כמו עקרת בית שמחכה לבוא אהובה, לילה לילה. זה לא שום דבר רע, היא מלאה ברצון ואושר.

היא אוהבת וצריכה אותי.

אבל אני נועל אותה שוב אחרי שאני אוסף בגדים מהארון והולך למקלחת, בידיעה שאי אפשר להותיר אף אחד אחר שיסתובב בחוץ. אמי אמנם מעולם לא אהבה אותי כשהיא הסתובבה והלכה, אבל אני יודע שאנשים ככה - הם ייעלמו אם לא תשים עליהם עין.

כשאני נועל את מלודי, אני רק דואג שאף אחד מאיתנו לא יעשה טעות שהוא יתחרט עליה.

---

כשאני חוזר לחדרי ליבי פועם בעוצמה, הוא מאיץ ללא כל תקנה או הפסקה. אני כל כך נרגש ומלא באושר ותקווה. אני פותח את המנעול וסוגר את הדלת מאחורי. את המפתח אני תוקע במנעול, אך לא מסובב אותו. אחרי הכל, אין סיבה לנעול את מלודי כשאני שם והשלשלאות על הידיים שלה מרחיקות אותה ממנו.

אני ניגש אליה באיטיות, מלודי כבר הרימה את ראשה אלי מהספר החדש שקניתי לה (שעלה לי בשתי ארוחות של שנינו, אבל זה בסדר מבחינתי כל עוד יש למלודי סיבה לרצות להישאר. אני לא רוצה שהיא תשתעמם יותר מידי ותרצה לעזוב את מפתני הבטוח) ומבטה מסמל שהיא יודעת כבר שאני מתנהג בצורה קצת חריגה.