אזזזזזזזזזזזז בעקבות הדרישה של ילדה אחת. הנה אנחנו, פה, לפרק הבונוס.
(אני חושבת שזה יהפוך לקטע קבוע בסיפורים שלי. נשמע נחמד, דווקא)
---
הנה כמה נקודות שלא כוסו בסיפור:
*השם של "מלודי" והמקור שלו:
מבחינת שם בפני עצמו, השם האמיתי של מלודי הוא לורנס. אהא, קוראים לה לורנס. שם נורמלי לחלוטין שאי אפשר לטעות בכלל בפירוש שלו. בכלל לא דומה למלודי.
אבל, אם זה השם שלה, אז למה נייתן קורא ללורנס "מלודי"?
השם "מלודי" במקור בא מהמילה "מלודיה", או במילים עבריות יותר - מנגינה. יותר בפירוש, זה קו של מנגינה שמורכב ממספר צלילים שנשמעים ביחד. ברמה הפיזית נייתן לא מודע לזה (הוא חי בשכונת עוני, אין לו שום רקע או השכלה לעניין), אבל מלודי זה שם יפה שנקבע לתאר דברים יפים, את המנגינה השמיימית, אפשר לומר. לכן, זה השם שנקבע למלודי.
נייתן בחיים לא קרא ללורנס בשם האמיתי שלה בגלל שמלודי זאת הצורה שלו לקרוא לה "מושלמת". הוא ראה אותה והשם ישר קפץ לו לראש, זאת הפעם הראשונה שהוא ראה את מלודי. בגלל זה לסיפור קוראים "מלודי".
*הרעיון לסיפור:
מלודי בבסיס היה אמור להיות סיפור אחר לגמרי. למען האמת, הרעיון הוא אפילו לא שלי, הוא בקשה שעיוותתי למוות. חברה שלי אמרה לי שהיא ממש מיואשת מסיפורי חטיפה שגרתיים ושהיא רוצה שמישהו יכתוב סיפור חטיפה הגיוני - של מישהי שסולדת מהחוטף שלה. אז היא החליטה לבקש את זה ממני.
אני לא אדם צייתן, ואנ'לא טובה במה שאני עושה ולא היו לי אנרגיות לרקום סיפור מורכב מבחינת קשרים. וגם מה שהיה לה בראש זה בהחלט לא מה שהיה לי בראש. היא חתרה לסיפור רומנטיקה עם מישהו חיצוני... ואני חתרתי לצורה שבה מלודי נראה כיום. אכן כן, אני פסיכופתית. בגרסה המקורית לא היה שום רצח ושום נעליים.
*המניע של הסיפור:
הרעיון המקורי של הסיפור היה אמור להיות יותר השכנוע של הקוראים שמלודי מאוהבת בנייתן. אבל, אני חושבת שעשיתי עבודה די גרועה בזה. אז במקום החלטתי באמצע הדרך להתעמק יותר בנובך הפסיכולוגי של אהבה הרסנית, ובמחלת הנפש של נייתן.
זה טוב, כי אפילו שקלתי לשים אותו ב"רומנטיקה". בתכל'ס, טוב שלא שמתי אותו שם. לשים אותו תחת הכותרת של "סיפור קצר" התאים לו הרבה יותר.
ברמת העיקרון, הטוויסט עם הרגשות של מלודי היה אמור להיות כל כך מרכזי שלסיפור הייתי אמורה לקרוא "מסכה", כדי לתאר את ההתהפכות של מלודי על נייתן - איך שהיא אומרת שהיא אוהבת אותו ורוצה אותו, אבל בסך הכל עושה את זה כדי לשרוד - אבל בגלל שעליתי על כל הרעיון על השם של מלודי, החלטתי לשנות אותו.
*הנפח הפסיכולוגי של הסיפור:
נייתן חולה. יש לו הפרעה תלותית כפייתית (מחלה שעוד דמות שלי עתידה לחלות בה, ויהיה עליה סיפור שיתפרסם בזמן הטירונות שלי). מה שאומר שהוא משתדל לגרום לאחרים לדאוג לו. הוא מנסה לכפות על מלודי לדאוג לו, במקום אמא שלו. יש לו תסביך אמא מטורף, ואחת הסיבות שהוא בחר בלורנס זה שהוא ראה אותה כאישה האידיאלית - מישהי שמסוגלת לשמש אמא ראויה, מה שהוא לא קיבל לצערו.
יש לו חרדת נטישה בנוסף והוא סכיזופרן בתפקוד גבוה - בגלל הצורה בה הוא רואה את העולם, בעיוות גמור לגמרי. ההשקפות הלא הגיוניות שלו על המציאות והחיים.
לורנס בפני עצמה נהגה להיות בולמית. אבל אחרי שהיא ננטשה לבד בלי בית היא הבינה את הערך האמיתי של הישרדות והתחילה לאכול כמו "בן אדם". אבל יותר נכון, פשוט כמו אדם בתנאים מאוד נמוכים, כי לא היו לה האמצעים.
~~~
וזהו זה, למען האמת. אלה רוב הנקודות הקריטיות. אם יש לכם עוד שאלות או תהיות, אתם מוזמנים להעלות אותם בתגובות~D:
ועכשיו זה באמת נסגר! יאללה חברים, ב-ביי!D:
YOU ARE READING
מלודי
Short Story•הושלם• מלודי הייתה הפרח הצבעוני היחיד בעולם השחור לבן מסביבי, האור שקיבל אותי בבוקר ושנפרד ממני בלילה, הדבר שהופיע מול עיני כל פעם שעצמתי אותן. מלודי, מלודי שלי, שמעולם לא הייתה מודעת לקיומי אבל עדין אהבתי אותה הכי הרבה בעולם, כל כך שזה כאב לא להיו...
