The perfect man

פרק 5 - קר ורטוב

נקודת מבט מייקל:

״אני למטה, תרד״ היה רשום על מסך הטלפון שלי, סגרתי את הטלפון והכנסתי אותו לכיס האחורי של המכנס שלי ״אמא אני הלכתי!״ צעקתי מדלת הכניסה ״תהנה בדייט שלך!״ היא צעקה בחזרה ונאנחתי ״זה לא דייט!״ צעקתי וסגרתי את הדלת.

״שלום״ אדריאן אמר לי כשנכנסתי ונתן לי נשיקה בלחי. הדרך לדילן הייתה בערך כ5 דקות ובכל הדקות האלה חפרתי לאדריאן על ׳מה יקרה אם הם לא יאהבו אותי או יקניטו אותי׳ והוא רק הרגיע אותי בזה שהוא יפרק את הבן אדם שיגיד משהו עליי שלא ימצא חן בעיניו.

״תרגיש חופשי״ אדריאן אמר ונכנסנו לבית של דילן. ״אח שלי!״ דילן צעק ונתן חיבוק גברי כזה לאדריאן ״מה קורה מיכאל?״ הוא אמר ״זה מייקל״ תיקנתי אותו ״אוו סליחה אחי, בואו שבו״ הוא אמר והלך להביא משהו מהמטבח ״לדילן יש בעיה עם שמות, במשך שבוע הוא קרא לי אנדי במקום אדריאן, מאז השם נשאר״ הוא אמר והנהנתי.

לא הרגשתי קשור, כולם צחקו על דברים ישנים והעלו זכרונות, רק אני ישבתי בצד מחזיק לאדריאן את היד כדי לא לאבד את עצמי בכל זה ״אז מייקל, איך אתה ואדריאן הכרתם?״ מישהי בעלת שיער קצר בצבע שחור שאלה ״האחיות הקטנות שלנו חברות טובות אז פשוט פעם אחת אדריאן בא לקחת את ג׳סיקה מהבית שלי ודיברנו״ פעם ראשונה שפתחתי את הפה כל הערב הזה ״ואתם כזה ביחד?״ היא המשיכה לשאול ולא ידעתי מה לענות ״אנחנו בוחנים את הקשר בינינו, אם זה מתאים״ אדריאן ענה ״בהצלחה״ היא אמרה וקמה כנראה לשירותים.

״זאת הייתה אלנה״ אדריאן אמר בזמן שכולם היו שקועים בשיחה ״אדריאן אכפת לך רגע שנצא החוצה?״ שאלתי והסתכלתי לכיוון החצר הגדולה ״בטח״ הוא ענה וקם ״אנחנו כמה דקות חוזרים״ אדריאן אמר וקמתי גם אני ״רק אל תזדיינו לי בחצר״ הוא אמר והאדמתי ישר ״מטומטם״ אדריאן צחק ומשך אותי לכיוון החצר.

״הם מסתכלים..״ אמרתי לאחר שהעברתי מבט חטוף אל עבר הזכוכית ״תתעלם מהם, שב״ הוא אמר והתיישב על הדשא ״מה רצית?״ הוא אמר בזמן שהתיישבתי לידו על הדשא ״רצית דקה להתנתק מהם״ אמרתי ונאנחתי ״קרה משהו? מישהו אמר לך משהו או נעץ בך מבט?״ הוא שאל והנדתי בראשי ״אני פשוט מרגיש לא קשור, אתם כאלה נוסטלגיים ואני לא מבין כלום ממה שהולך״ אמרתי ונשכבתי על הדשא ״אני מבין.. אני אנסה למצוא נושאי שיחה שגם אתה תוכל לדבר״ הוא אמר והנהנתי, קם מהדשא ״יאללה בוא ניכנס״ אמרתי והושטתי לו את ידי לעזרה, הוא אחז בידי והפיל אותי עליו.

״אני אוהב את העיניים שלך, אפילו בחושך הן זוהרות״ הוא אמר וחייך, מסתכל אל תוך עיניי ״תודה, אני לא כל כך יודע מה להגיד..״ אמרתי בחיוך נבוך והוא חיבק אותי ״פשוט תנשק אותי״ הוא אמר והתקרב אליי קצת. באמצע הנשיקה אני מרגיש משהו קר ורטוב נשפך עליי, אני מתנתק מהר מאדריאן ושם לב שכל החברים שלו עומדים שם וצוחקים עם 2 דליים שכנראה היו מלאים במים ״מפגרים״ אדריאן אמר וקמנו מהדשא. ״לכו להתייבש, אדריאן יש לך כאן בגדים אז תשתמשו בהם״ דילן אמר והם זרקו לנו 2 מגבות.

״תשאר בתחתונים, אחרת נרטיב את כל הבית״ אדריאן אמר והוריד את החולצה שלו, אוי אלוהים כמה שניסיתי לא לבהות ב6 הקוביות המושלמות שלו ״מייקל?״ אדריאן שאל וניערתי את ראשי ״אוו כן״ אמרתי והורדתי את הבגדים שלי ונשארתי רק בתחתונים. ״יאללה בוא״ אדריאן אמר ומשך בידי מהר במעלה המדרגות. ״קח״ הוא זרק עליי חולצה ומכנסיים שבקושי הצלחתי לתפוס מהפתאומיות.