Chapter 36

1.4K 79 7
                                    

אני דוחפת אותו בחזרה אל חדרו ומתכוננת ללכת כשהדמעות עומדות לי בעיניים. הוא נופל כנגד המרצפות ומסתכל עליי במבט כאוב. אני מרגישה ניחוח חריף ממלא את החדר ומבחינה בבקבוק המתגלגל על הרצפה. הוא נעצר ממש במפתן דלת האמבטיה.

הוא שתה.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבחין בריב הסיגריות שהתערבב עם ריח האלכוהול החריף.

״מה עשית, ג'סטין?״ אני לא בטוחה איך להתמודד עם הסיטואציה. אם להיות כנה, אני די נרתעת ממנו כשהוא נמצא בשליטתו המלאה של האלכוהול. מי יודע מה הוא יכול לעשות.

״אני מרגיש מעולה,״ הוא מצחקק, נשכב על הרצפה ומתחיל להתגלגל ימינה ושמאלה. ״אני מרגיש חופשי.״

אני פוערת עיניים ומפקיעה אנחה כשאני רואה אותו מצחקק בילדותיות שלא אופיינית לו. אני מנסה לעצור אותו אבל הוא מתגלגל תחתיי ולא מעניק לי את אפשרות האחיזה בו.

״ג'סטין בבקשה עצור,״ אני מיללת בייאוש.

הוא עוצר לשבריר שנייה, מביט בי בעיניים מוטרפות וממשיך להתגלגל. ״אני משחק משחק. אל תפריעי לי.״ הוא מוציא לשון ומתנשף. לוקח לו כמעט דקה עד שהוא מתרום ונעמד, אחריי שהוא מועד מספר פעמים, ואז עוצר ומתיישב על המיטה. הוא מחייך חיוך לא מוכר, ופשוט בוהה בכלום.

״את מ-ממש מ-ממש יפה.״ הוא מצחקק. ״אני רוצה לישון איתך.״

אני מנענעת בראשי, מסרבת להקשיב לקשקושים שלו. אני צועדת לחדר האמבטיה ומחפשת אחר כלי. אני מוציאה את הכלי בו מוחזקות שלוש מברשות שיניים ושני מברשות שיער, ולא נותרת לתהות בספק למי מברשות השיניים הנוספות שייכות, אני ממלאת את הכלי במים וחוזרת אל ג'סטין. הוא מלקק את היד שלו ומנענע בשיערו.

״מה אם הייתי כלב בחיים הקודמים?״ הוא מצחקק ואז נובח, ״זה מתאים לי?״

אני מכווצת גבות, מופתעת מההצגה המובאת לפניי. אני אוחזת בכלי גדוש המים ומתקרבת אל ג'סטין בצעדים קטנטנים. נרתעת, אני עוצמת עיניים כשאני מניפה את ידיי קדימה ושופכת את תכולת הכלי על ראשו של ג'סטין.

״תתאפס על עצמך..״ אני ממלמלת, עדיין עצומת עיניים.

״מ-מה לעזאזל?״ הקול שלו חד וכעוס. אני פוקחת את עיניי ונועצת מבט במבטו הזועם, הוא מעביר את ידו בשיערו הרטוב ואז מנגב באמצעות ידו השנייה את פניו הרטובות גם כן.

״זה.. זה עזר?״ אני מגמגמת, ״ראיתי פעם בסרט שזה עוזר ונכנסתי לפאניקה.. ו..״

ג'סטין נאנח, ״כן פאק. אני עדיין שיכור מזויין אבל המוח שלי צלול מספיק. פאק.״

אני מתקרבת אליו בעדינות, המבט הזועם שלו הוחלף במבט כאוב. והוא נראה כמעט כמו עצמו שוב.

Mr MessWhere stories live. Discover now